שלום יעל

לפני כמה שנים הייתי מאוהב במישהי. היא הבהירה לי שאינה מעוניינת בקשר רומנטי איתי. זה שבר לי את הלב. בכיתי כמה ימים והמשכתי הלאה. בשבוע שעבר פתחתי עיתון, וראיתי תמונה שלה, ולצידה תמונה של האופנוע המרוסק שלה. היא נהרגה בתאונת אופנוע. זה היה כמו לחטוף אגרוף בבטן. בלי שום הכנה מוקדמת. שוב בכיתי עליה כמה ימים. אני עדיין בוכה עליה. עצוב לי גם על מותה, כאישה צעירה יחסית, שעזרה לכולם. וגם על כך שבזמנו, היא לא רצתה קשר רומנטי איתי. כאילו, שני סוגים של צער התערבבו. פתאום שמתי לב שאני עדיין מאוהב בה. חשבתי שהתגברתי על זה, אבל האהבה אליה חזרה. ועכשיו כמובן שאין לי סיכוי איתה, כי היא איננה. תוכלי לכתוב לי משהו על זה? כל דבר? איך להתמודד? תודה.

גם לה קראו יעל, כמו לך. פתאום היה לי חשוב לכתוב לך את זה. לא יודע למה.

עמית היקר, כמה עצוב על נפש צעירה וטובה שאיננה עוד. אני לגמרי מבינה לליבך. אני חושבת שמה שאתה חווה עכשיו הוא תגובת אבל טבעית. האובדן שהיה כרוך בפרידה בזמנו הופך כעת להיות מוחשי ומוחלט. ומול אובדן אנחנו מתאבלים. אתה מתאבל עליה וגם על הסיכוי להגשים את אהבתך אליה. חלק בלתי נפרד מאבל הוא רגשות מתעצמים. צער עמוק, חמלה, כעס, אשמה. הכל בא וחולף וחוזר שוב. דע לך כמה דברים: 1.מה שאתה מרגיש הוא טבעי. 2.הזמן מרכך את העוצמות. 3.ארוין יאלום מדבר על כך שכאשר אדם עובד מן העולם הוא מותיר אחריו אדוות (כאלה כמו מעגלים במים). מעגלים עדינים של השפעה על מי שסבב אותו. במותה, אתה חווה מסר מסויים, לגבי משמעות החיים שלך. כאשר אדם יקר לנו עובר מן העולם הוא מזכיר לנו כמה החיים הם שבריריים, וכמה כדאי לנצל אותם, לחיות אותם. להתבונן בקיים. באהבות שעוד נכונו לך. אני מקווה שזה עוזר מעט יעל