שלום יעל

יעל אני חייל בן 19 משרת בחטיבת הנח"ל התגייסתי לפני 9 חודשים. כשהייתי קטן כיתה ה בערך נהייתי חבר של מישו שעכשיו חבר טוב שלי עדיין ותמיד הוא הוביל אותי והלכתי אחריו ולא יצרתי קשרים תמיד הייתי אחריו לכל השנים בבצפר זה ליווה אותי המחשבה שסבגללו יותר קשה לדבר עם אנשים למרות שיש לי חברים אבל עדיין לא מה שיכלתי להיות..התגייסתי לנחל ואהבו אותי מאוד הייתי עושה המון שטויות ומצחיק את כולם אבל גם עדיין לא הצלחתי שיאהבו אותי כמו שזה יכל להיות..היום אחרי 9 חודשים אני ממש במשבר שאני רואה שאין לי את היכולות שיש לאחרים ואוהבים אותי אבל עדיין לא מספיק כמו שאמרתי..הדבר הכי חשוב הוא שלהיות לוחם זה הדבר הכי חשוב לי וזה ממש מפריע לי..וכל הזמן ישלי מחשבות בראש מה הוא חושב ואם הוא אוהב אותי ואיך אני נתפס אצלו..אשמח אם תוכלי לעזור.תודה.

לארי, שומעת בכאב את תחושת הייאוש שאתה מתאר. אתה אומר שאנשים אוהבים אותך, אבל "לא כפי שיכול היה להיות". אתה יודע ארי, אני מאמינה (וכך הגישה הקוגנטיבית כולה לטיפול), שמה שאנחנו מרגישים הוא תוצאה של הדרך שבה אנחנו מפרשים את העולם. כלומר- תחושות הייאוש הכאב והתסכול שאתה מתאר הן לא תוצאה של דברים שקורים לך עם חברים בצבא, אלא של הדרך שבה אתה מפרש את הארועים הללו. ייתכן שהמחשבות שלך שאנשים לא אוהבים אותך כפי שהיו יכולים לאהוב הן לא רצוינליות, שאין להם אחיזה אמיתית במציאות. פעמים רבות אנחנו מייחסים לאחרים מחשבות שאינן בעדינו, ולמעשה זה לא נכון. המלצתי אליך: 1. קנה לך את הספר "בוחרים להרגיש טוב" של ד"ר דייויד ברנס. במיוחד הפרק שעוסק בטעויות חשיבה נפוצות. אני בטוחה שהוא יסייע לך להתבונן בדברים מנקודת מבט אחרת. 2. כשיהיה לך זמן, אם עדיין תרגיש כך, גש לטיפול על מנת לשפר את הביטחון שעצמי שלך. ובינתיים- נסה להיות קשוב לרמזים שאתה מקבל מחבריך על מה כן אוהבים בך (אני בטוחה שיש רבים כאלה). ולא על מה לא אוהבים בך מספיק. בהצלחה, עדכן אותי אם הספר עזר. יעל

קראתי את מה שכתבת יעל..אני מוצא את עצמי לפעמים שאני חושב שחברים שלי מדברים ביניהם ואני אומר לעצמי שהם נהנים לדבר אחד עם השני ואני מרגיש שאני משעמם..אני תמיד גם מסתכל לאן משייכים אותי לאחד כזה מעניין או סתם כמו ההוא שלא מדברים איתו יותר מדי..כאילו כל אחד כבר בן אדם בפני עצמו, ורק אני כאילו לא מוצא את עצמי אין לי כל כך דעה על דברים..אני יכול לחשוב על משו ככה ואם מישו יבוא יגיד לי אחרת אני יחשוב כמוהו..כל הביטחון העצמי שלי ירד..אני לא חושב שמסתכלים עליי ברצינות.