לא יודעת איך קמים וממשיכים הלאה
דיון מתוך פורום התמודדות עם משבר
מאיפה מתחילים? אני בת 37 התחתנו ב5.4.13 אחרי 5 שנים שחיכיתי לו ונלחמתי עליו (גם זה סיפור מורכב בפני עצמו) שבועיים אח"כ נודע לנו שאנחנו בהריון שבוע נוסף חלף והוא נהרג!!! ככה פתאום. הלך לעבודה ולא שב הביתה חודש וחצי אחרי ואני חיה באוטומט מוחלט בקושי מתפקדת לסיפור שלי יש עוד המון פנים וצדדים מכוערים שמוסיפים גועל לכל הטרגדיה הזו אבל זו לא היריעה להרחיב. אני מתגעגעת אליו נורא, כועסת עליו נורא, מרגישה אשמה נורא ולא יודעת מה עושים עכשיו...... כולם מסביבי חזרו לחייהם. לכולם מסביבי יש לפחות עוד אדם אחד בבית לחלוק איתו, לריב איתו, להתחבק איתו, להתנחם איתו. אני נשארתי לבד!!!! לצעוק על הקירות מרוב כאב לא יודעת למה אני כותבת פה............. אולי מישהו ידע לספר לי משהו אחר ממה שעובר לי בראש
לגיל, עצוב כל כך לקרוא עם מה את מתמודדת. אינני יודעת מה עובר לך בראש, אני קוראת בדברייך כאב וזעם געגועים ואשמה. כל מה שאדם נורמלי היה מרגיש חודש וחצי אחרי אובדן כל כך גדול. אני רוצה לומר, ומקווה שזה לא יישמע לך כמו קלישאה, שיבוא זמן יותר קל. היי בטוחה. בינתיים, בכל לשון של בקשה- אל תשארי לבד עם הכאב הזה. פני לטיפול בהקדם. אם את צריכה עזרה במציאת מטפל מתאים צרי עמי קשר במייל. יעל
שלום לך, קראתי במקרה את הסיפור שלך והוא נגע לליבי אני חייבת לומר לך שאת אישה חזקה וגם אני עוברת הרבה דברים לא פשוטים בחיים. אין לך מה לעשות אלה להתמודד ואני בטוחה ומאמינה שאלוהים מפצה ויודע למה הדברים קורים. שולחת לך הרבה אנרגיות חיוביות ותחשבי על התינוק שלך שהוא דבר נפלא שקרה לך בחיים ותמיד תביטי ישר כי רק שם האור קיים :)