אנא ענה לי - אני זקוק בדחיפות לתשובתך.....

דיון מתוך פורום  הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים

18/07/2012 | 10:30 | מאת: יוסי

בננו בן 11 אובחן על ידי הנוירולוג המטפל בחשד לתסמונת המתנגדת או קשב וריכוז. והוחלט על טיפול בריספונד + הדרכה הורית. הוחל טיפול בריספונד 1 סי.סי ביום. והתחלנו בטיפול רגשי אצל פסיכולוג קליני. בפגישה שלנו היום עם צוות בית הספר, מח' החינוך ונציגת משרד החינוך, הוצגה בפנינו אפשרות לצרף לבנינו מעצב התנהגות בתחילת שנת הלימודים הבאה. אולם, הם מתנים זאת בהצגת אישור של פסיכיאטר שבנינו אכן סובל מהתסמונת המתנגדת. במשרד החינוך לא מוכנים לקבל את האישור הקיים מהנוירולוג, מאחר ולטענתם הוא אינו סמכות להחליט החלטה שכזו. אנו חוששים לפנות לפסיכיאטר ולתייג אותו, וחוששים בעיקר מההשלכות שתהיינה לביקור כזה על עתידו של בנינו בצבא למשל. הובהר לנו חד משמעית שלא נקבל את העזרה הדרושה לו אם לא נמציא אישור מפסכיאטר. שאלתנו היא האם אכן רק פסיכיאטר מוסמך/רשאי לאבחן ולקבוע odd? והאם מידע על ביקורים אצל פסיכיאטר מועבר לגורמים מחוץ לקופת חולים, בצורה שיכולים ל"קלקל" לבנינו בעתיד. האם אין חסיון והמידע הזה זמין לכל מי שדורש?. אנו זקוקים לתשובה בהקדם, מאחר ואנו חסרי אונים. תודה רבה. יוסי

לקריאה נוספת והעמקה

יוסי שלום, סליחה על העכוב. עניתי על השאלה, אך היו בעיות טכניות והתשובה נעלמה אי-שם בנבכי המחשב או הרשת. אענה שוב. התייחסת בשאלתך למספר נקודות. האבחנה של הפרעה מרדנית מתנגדת (Oppositional Defiant Disorder או ODD בראשי-תיבות) הינה אבחנה המופיעה בספר האבחנות הפסיכיאטריות (ה-DSM או בפרק על הפרעות נפשיות ב-ICD). דרך אגב, גם האבחנה של הפרעת קשב ורכוז, מופיעה בספרים אלו. לעומת זאת, אין מצוין שם מי אמור לאבחן את ההפרעה. כיון שמדובר בהפרעת התנהגות, מקובל שפסיכיאטר או פסיכולוג מאבחן אותה, ודרישתו של משרד החנוך אינה מופרכת לגמרי (אולי רק קטנונית). במשרד הבריאות, דרך אגב, לא רשום, לגבי שום אבחנה, מי "מוסמך" לאבחן אבחנה זו. לפסיכיאטר "מותר" לאבחן דלקת אוזניים, למרות שאני ממליץ לפנות לרופא ילדים במקרה כזה. כיון שמשרד החנוך אחראי על הרישום, נראה שההחלטה נתונה בידו (גם אם ההחלטה אינה בדיוק מבריקה). הענין השני בשאלתך הוא נושא ה-"תיוג" והחשש מבדיקת פסיכיאטר, ומ-"השלכות לעתיד". איש אינו מתייג את בנך, ולמען האמת, חוץ מאשר לכם ההורים, וקצת לילד, לאף אחד לא אכפת איפה הילד מטופל ועל-ידי מי. אין לי ספק שהילד יפגע אם הוא זקוק לטפול אך לא יקבל אותו בגלל פחד מתיוג. כשבנך יגיע לצבא, ממש לא יטריד אותם אם הוא נבדק ע"י פסיכיאטר בהיותו בן 11 שנים. זה לא יטריד גם את האוניברסיטה אליה יתקבל בגיל 22, את הבוס שלו בעבודה בגיל 25 או את חברתו שאתה יתחתן בגיל 30. לעומת זאת, מה שכן יקבע את ההווה שלו ואת עתידו הוא התפקוד שלו ותחושת מצוקה. םא הוא לא יטופל, וחלילה יורחק מביה"ס, יסתבב בחברה רעה, יבצע עברות על החוק, וכו' - זה יפגע בעתידו באופן משמעותי! לגבי העברת מידע רפואי. דינו של "מידע פסיכיאטרי" הוא כדינו של כל מידע רפואי. עד שהילד יהיה בן 18 שנים, המידע הזהשייך לכם ההורים, וכדי להעבירו לגורם אחר צריך אשור שלכם בכתב. אחרי גיל 18, כשבנכם יהיה בוגר, המידע הרפואי יהיה שייך לו, וכדי להעבירו למישהו יהיה צורך בהסכמתו שלו בכתב. בגיל 16 וחצי בערך, כשיקבל "צו ראשון", יצטרך להחתים את רופא הילדים על טופס רפואי בו מפורטות בעיות רפואיות מתחומים שונים. אם עדיין יסבול אז מהפרעה מהתחום הפסיכיאטרי, יהיה על רופא הילדים לציין זאת. אם רופא הילדים לא יציין זאת, הצבא לא ידע על כך. אם הצבא ידע על כך, הא יזמן אותו לבדיקה, ויחליט לפי מצבו האם יש צורך בסעיף לקוי או פרופיל. למותר לציין שטפול פסיכיאטרי בגיל 11 שנים לא יפריע לו באוניברסיטה, למצוא חברה, להתקבל לעבודה, להיות חברכנסת או ראש ממשלה. מה שכן עלול להפריע לו, שוב, הוא תפקודו והאם הוא נתון במצוקה. בשורה התחתונה, נהגו בחכמה, ובחרו את הקרבות שלכם בתבונה. נראה לי מיותר להתוכח עם משרד החנוך. דאגו שילדכם יקבל את הטפול הדרוש לו (חנוכי, פסיכולוגי, תרופתי). בהצלחה, ד"ר ברנע ארז.

מנהל פורום הפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים