ביישנות יתר
דיון מתוך פורום מין ומיניות
הי, אני כבר בת 40 אבל ממש לא מסוגלת ליצור קשר אינטימי.זה הגיע למצב כבר של הימנעות מגיל 26-27אבל לגמריי. תמיד היו לי מחזרים ואני נאה אבל אני מתקשה עם קרבה. יש לציין שמבחינה תקשורתית אין לי בעיה לא עם גברים ולא עם נשים ואף אחד לא יודע מהבעיה. אבל ברגע שגבר מתקרב אליי ברמה של להתחיל איתי אני מרגישה לא נוח נלחצת. כל חיי המפגשים היו קצרים וברחתי. האם זה קשור לעובדה שאני לא נמשכת אליהם והם מהירים מידיי? אף פעם לא היה לי מישהו שהתקרב לאטכלומר שהמפגש הראשון יהיה של שיחה. לעומת זאת אם ידידים שלי אני מרגישה שהם בחורים אחרים לגמריי ויש בינהם גם שנמשכים אליי אבל הם לעולם לא יתנפלט על מישהי.. זה פורום קצר אבל אני הרבה הוטרדתי מינית , הערות סקסיטיות וגם הבחורים שיצאתי איתם מאוד בוטים דוגמא: אחד כבר במפגש הראשון דיבר על סקס האמת שרובם שואלים על זה אבל הוא ממש דיבר על קלטת וידאו של פורנו שנראה וניישם זה מגעיל אותי מרתיע אותי וכך נוצרה לי חרדה במקום שסביבה עם מחזר תהיה נעימה תמיד יש לחץ ורצון למגע וזה מרגיש לי לא נכון. כיום הבעיה שאני כבר לא מסוגלת לצאת בכלל כבר עשור וחצי יש בי פחד מגברים חשבתי שזה יעבור לבד אך כל פעם שיצאתי שוב התייחסו אליי בצורה גסה. אני מתביישת מהחוסר ניסיון שלי ועצובה שאף פעם לא זכיתי ליחס אוהב. תודה
שלום לך, נשמע שאת נושאת קושי ביצירת קשר, קרבה עם גברים מה שהוביל להימנעות וחרדה ולפי הבנתי רק הלך והחריף עם השנים. הבושה מחוסר הנסיון רק הולכת ומחריפה את המצב עד הימנעות מוחלטת כעשור שלם...מגברים. אני מניחה שאת פונה כי קשה לך לחיות כך והיית רוצה לשנות את המצב. מה שאני חושבת שהכי נכון לך הוא טיפול שיסייע בהבנת הקושי , ההימנעות והחרדה שלך ויעזור לך להתגבר עליהם ולהתמודד . בעיני טיפול מיני יכול מאד להתאים לך במקרה זה. אם את מעוניינת את מוזמנת ליצור איתי קשר למייל לפרטים נוספים : [email protected] בברכה אפרת מנור מטפלת מינית מוסמכת Www.efratmanor.com
תודה רבה.. החרדה נובעת משני טעמים ראשית מהמגע הראשוני עוד לפני יצירת קשר חברי וכמובן שהייתי ביישנית עוד גורם חוסר ניסיון. אני רוצה לומר שמעולם לא יצא לי להכיר בחור מהיכרות קודמת הכל זה דרך יציאות עם חברות, פאבים, מסיבות וסתם שמתחילים ברחוב ואולי זה סוג אחר של גברים. זה ידוע שיש גברים שמתחילים רק בגלל קטע מיני. דבר נוסף, לא בהכרח מי שמתחיל איתי אני נמשכת אליו מבחינת מראה. אני פשוט לא מבינה איך זה אצל אחרות/ אחרים? האם רף המשיכה שלי גבוהה? למה אף אחד לא מוצא חן בעיניי? האמת שגם בצעירותי חשבתי שגם אם יהיה בחור מהמם ביופיו זה לא יהיה יותר קל אם אין לי תחושה שהוא באמת מתעניין בי. מרוב שהיחס הוא כזה מהיר ע"י בחורים שכנראה מאז ומתמיד היו מנוסים מבין אילו שהתחילו איתי גם בגיל העשרה. זה יצר אצלי תחושה שאני לא מסוגלת ככה וכבר לא ניסיתי. דבר נוסף גם מבחינה רגשית לא הרגשתי לבד או חסך וכך הזמן טס לו.. גם היום אני רוצה ולא רוצה זוגיות... אבל בגלל הזמן שטס אני לא מבינה איך זה שלא היה אפילו אחד? ולמה אני לא הכי עצובה כשאין לי מישהו? התחלתי לחשוב שאולי אני א- מינית.
מנהל פורום מין ומיניות
