להשאר בטיפול או לא?

דיון מתוך פורום  היפנוזה עצמית ופסיכולוגית

07/12/2013 | 03:07 | מאת: יקי

שלום וברכה אני בן 25 ואני נמצא בטיפול כבר שנה וחצי.. בכל משך הטיפול היו לי ספקות מלכתחילה לגבי הטיפול.. אני נמצא אצל פסיכולוג שמטפל בשיטה פסיכו דינמית.. ביום רביעי האחרון נפרדנו, החלטנו על פרידה.. הגיעו מים עד נפש.. כל פעם היו לי ספקות לגבי המשך הטיפול והייתי מעלה אותן בפגישות אני באתי מרקע לא בריא.. אמי התמכרה לסמים כשהייתי קטן ואבי עזב את הבית והקים משפחה אחרת.. גדלנו אצל הדודים.. במשך כל הילדות היה קשר נורא סבוך עם ההורים, במיוחד עם אימא שלא הייתה בריאה בנפשה והייתה גם מתעללת בי נפשית (קללות, מריבות.. בסוף היא התאבדה לפניי כ3 חודשים) אני פניתי לפסיכולוג אז לפני כשנה וחצי בגלל שהייתי די בדיכאון ומדוכדך.. לא הייתה מטרה מסוימת לטיפול ופשוט "זרמנו".. בעיקר היינו "חופרים" על הילדות ובטיפול לא היו שיעורי בית וכאלה.. כל פעם הייתי מתעצבן על המטפל ומוציא עליו את התסכולים שלי שאני מרגיש "לא ממומש" ואני מאשים אותו בזה שהוא לא עוזר לי.. אני מרגיש שבתמורה לכסף שאני משלם אני צריך לקבל יותר.. המטפל תמיד היה אומר שאני כועס בגלל שאני "פוחד להתקרב" ו"פוחד לסמוך".. עכשיו איפה שהוא הוא צודק כי באמת בעבר לא כל כך סמכתי על אנשים משהייתי קטן ובגלל שלא גדלתי בסביבה בריאה.. אך אני חושב שלפעמים הוא משתמש בזה גם בתור מניפולציה להשאיר אותי ופשוט "משחק על זה" בתור קלף.. ואני לא כל כך סומך עליו וחושד.. אולי הוא רוצה את הכסף שלי בכל זאת.. לכן אינני יודע האם הוא אמיתי\אובייקטיבי, ולא פעם הבעתי בפניו שאני רוצה לעזוב את הטיפול ואולי לחפש מטפל אחר וטיפול שיותר מתאים לי ושיקדם אותי.. לפני הטיפול אני למדתי כשנתיים והשלמתי את כל הבגרויות שלי שלא עשיתי בתיכון.. ואז היה מין שלב תקיעה כזה שלא ידעתי מה לעשות.. מה ללמוד.. לאן להמשיך.. פסיכומטרי\אוניברסיטה וכאלה.. תמיד אני חושב לעצמי "אולי אני יכול למצוא מטפל יותר טוב, מטפל יותר כריזמטי, שיסחוף אותי אחריו, שאני אתקדם יותר" כרגע אני לא כ"כ מתפקד.. אני לא עובד כבר מספר חודשים.. מחליף עבודות בתדירות גבוהה.. קשה לי להישאר במקום עבודה אחד.. אני עובד בכל מיני בתי קפה ועבודות מזדמנות.. לא סיימתי שירות צבאי מלא גם בגלל קשיי הסתגלות וקשיים נפשיים.. ובכללי היה לי קשה כל החיים להסתדר ולהסתגל למסגרות.. ואת כל זה אני אומר לו ובגלל שאני בטיפול די הרבה זמן ועדיין מרגיש רע זה נורא מעצבן אותי ומתסכל אותי.. יש לציין שכבר שנה אני מחזיק זוגיות.. מה שלא היה לי לפני זה ולא הצלחתי לפתח מערכות יחסים אינטימיות עם בנות זוג בגלל שהייתי אטום ו"לא סומך על אנשים", ופשוט יצא שהיו לי רק סטוצים והייתי מנפנף נורא מהר מערכות יחסים.. בזוגיות הזאת היא זוגיות בריאה שאני נפתח שם ומרגיש טוב ואמיתי ופתוח ואני חושב שדווקא כאן הטיפול כן עזר להתמודד עם חרדת הנטישה שהייתה לי מהילדות.. אולי עדיין קיימת.. בטיפול גם הייתי מרגיש די "חנוק", לא ממומש, כל דבר הייתי משליך על המטפל וויתרתי גם על הרבה חלומות שלי שרציתי לטוס קצת לטייל והאמת לא עשיתי דברים בשביל עצמי.. אולי תליתי יותר מדיי תקוות במטפל אך עדיין הייתה ההרגשה שהוא לא כ"כ מקדם אותי ושמגיע לי יותר.. אמרתי לו שה"הברגה" ביננו לא מתאימה, זה כמו להבריג בורג 16 לחור של 8 אינץ'.. מנסים בכוח ולא מצליח.. הוא אמר שכדאי לנסות להבין את ה"התאמה" או חוסר ההתאמה הזה.. ואמרתי לו שעם הבנות לא קונים במכולת.. והוא אמר לי שבלי הבנות בטח ובטח שלא קונים במכולת.. ומעצבן אותי גם שכל דבר הוא רוצה ש"נבין ביחד" ו"נברר".. כי לפעמים נראה לי שאנחנו חופרים וחופרים ולא יוצא שום דבר ואני ממשיך להיות מתוסכל ומחוסר עבודה ולא ממומש.. ככה צריך להרגיש בטיפול? הוא גם אמר לי שהוא חושב שאני בתחרות איתו ..למרות שאני לא כל כך חשבתי ככה.. אני רק רציתי מטפל שיבין אותי ויביא אותי להצלחה, אולי הוא בעצמו חשב זאת ו"השליך" את זה עליי? אמרתי לו את זה בפגישה אבל כל אחד כמובן משליך אחד על השני וזה מעגל שלא מסתיים. הוא גם לא מספר עליו כלום וזה ממש מעצבן, הוא ממש "בונקר", אני יודע שהוא לא צריך לחשוף את זהותו כ"כ אבל כל דבר שאני שואל הוא מעביר אליי ומשאיר אותי עם שאלות פתוחות וזה נורא מעצבן ומייאש אותי ואין כל כך זרימה.. :\ אני מרגיש שאני חסר תקווה בטיפול הזה וזה לא טוב לי.. מרגיש "קצר נשימה", מוגבל.. שאני תחת מישהו.. משול אליו.. האם כדאי להישאר בטיפול ולתת לזה צ'אנס? האם דווקא ב"נקודת שבירה" הזאת כדאי לחזור ולהמשיך לעבוד על היחסים.. או לוותר ולמצוא שיטה או מטפל אחר? אם כן, איזו שיטה כדאי, ואיך לבחור מטפל? אם בכלל? כרגע כמה ימים אחרי שעזבתי אותו אני מרגיש קצת מפוחד שאין לי "עמוד תווך" וזה מפחיד אני מפחד לצאת מאיזון.. המטפל שלי אמר לי שאם אני רוצה להחליף טיפול אני תמיד יכול וששום דבר לא מונע ממני את זה אך אם אני אחליף טיפול, אני אגיע לאותה נקודה עם המטפל הבא ושם אתקע, לא משנה למי אני אלך, אז כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו בטיפול הנ"ל עם המטפל הנ"ל.. איך אדע מתי לוותר? איך אדע מתי הצעד נעשה בחיפזון או ביישוב דעת מלא? אשמח לעזרה! תודה מראש ! יש לציין שגם באותו היום שנפרדנו חלמתי עליו חלום שבחיים לא חלמתי החלום הולך כך בחלום אני נפגש איתו אבל הפעם בתוך ביתו ולא בקליניקה, יושבים בספה חצי עגולה, דודה שלי שגידלה אותי איתי וגם בעלה.. למטפל יש 3 בנות (בחלום) ואני רואה אותן אחת אחרי השנייה (כמו במסלול דוגמנות) הראשונה היא דתייה אני לא זוכר אם היה כיסוי ראש.. לובשת גם חצאית בצבע תכלת ונראית מאופרת ויפה.. האחרות לא כ"כ זוכר איך נראות (רק זוכר שנראות לא דתיות בלי כיסוי ראש) זוכר שהפגישה הייתה חברית כזאת ולא מטפל - מטופל בחלום אני זוכר גם שבעלה של דודה שלי והמטפל שלי התווכחו על כך שיש ילדים במדינה עם נכות נפשית קלה כל שהיא והאם כדאי להכיר בהם כנכים רשמית במדינה או משהו בסגנון..זוכר שהיה על זה ויכוח עוד אני זוכר שבאמצע הפגישה אשתו ניקתה את הבית והוא קם ועזר לה ואז הוא הבריש איזו גיגית עם מברשת..ניקה אותה ובמיוחד הבריש לה את הפינות (גיגית בצורת מלבן) והקפיד על ההברשה בפינות.. עוד זוכר שאשתו גם הייתה דתייה עם כיסוי ראש (גם במציאות היא ככה) אבל לא ראיתי את הפנים שלה היא הייתה עסוקה בניקיון הבית.. יש לציין שתמיד במהלך הטיפול גם הייתי שואל אותו שוב ושוב אם הוא שומר שבת או לא והוא לא ענה לי.. תמיד היה מעביר את הנושא אליי.. לא היה מספר לי עליו כלום! אשמח לעזרה!

לקריאה נוספת והעמקה

יקי נא ראה תשובתי המפורטת לך, בפורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדות המנוהל גם כן על ידי ואף שם פרסמת שאלתך.

מנהל פורום היפנוזה עצמית ופסיכולוגית