בזמן האחרון...
דיון מתוך פורום סטומה - תמיכה
בזמן האחרון אנשים לוקחים מנדט על הרגשות שלנו ומשתלחים במי שרשם שהיה לו די קשה עם העובדה שהיה בכנס עם אנשים שאינם בני דורו ואף כנראה מבוגרים יותר מהדור של הוריו ושלא מצא ערוץ תקשורת עם הנוכחים והמרצים וזו זכותו בזמן האחרון אנשים לוקחים מנדט על הרגשות שלנו ומחייבים אותנו לחשוף כל דבר על האשפוז והמחלה שלנו מבלי להתחשב בכושי הרגשי שבהתמודדות המחודשת כאשר נאלצים לרשום בזמן האחרון אנשים לוקחים מנדט על הרגשות שלנו ורוצים לחייב אותנו לבוא לכנס עם סימון או תג מבלי להתחשב בעובדה שהמצב שלנו קשה מאוד פיזית אבל גם קשה נפשית ואולי יש קושי לאדם להחשף בזמן האחרון יש המון הבהרות והתנצחויות אז בבקשה די, כי עד לזמן האחרון היינו פורום שחולק מידע וחושף מידע תומכים ונתמכים אין כאן מקום להתנשאויות והתנצחויות הבינו וקבלו את השונה גלו סבלנות וסובלנות כי כבר מתחיל להיות ממש לא נעים להכנס לפורום אז די בבקשה שבת שלום לכולם ממיר
מסכימה מאוד ויחד עם זאת אני רואה גם את הצד החיובי - אנשים מרשים לעצמם לכעוס על אנשים שקרובים להם. רב התגובות מעידות על פגיעה עקב העובדה שנחשפנו ושיתפנו ולפעמים בגלל שהתקרבנו ולא ציפינו ממישהוא זה לאמר משהוא מסוים. כמה שזה קשה זה גם מראה שהפורום מתחיל להיות מקום בו אנשים באמת נפתחים, משתפים ופותחים את ליבם. לפעמים זה לטוב ולפעמים זה יותר קשה. זה חלק מכל מערכת יחסים קרובה. אני גם תמיד מנסה לזכור שהחיים של כולנו הם חיים מאוד סוערים, רצופי עליות וירידות כמו רכבת הרים (מאלו המפחידות עם מיליון לופים). אז לפעמים אנחנו מתקשים יותר לווסת את עוצמת הרגשות. אנחנו גם מדברים על נושאים שהם הקיקע של כולנו, הנקודות הכי רגישות וכואבות שעד לא מזמן לא היה לנו עם מי לדבר עליהן או לחלוק איתן, אז אין מה לעשות, לפעמים מתפלק לנו וסערת הרגשות שבפנים משפיעה גם על הדרך בה אנחנו כותבים. אני לא אומרת שצריך לקבל את זה וחשוב שאת מסבה את תשומת ליבנו לכך כדי שכולנו ננסה להיות מתונים יותר אבל אני מנסה להסתכל על הצד החיובי ולאמר שזה שזה קורה זה אומר שהתקרבנו ואנחנו מרשים לעצמנו גם לריב - קצת כמו במשפחה. וכמו במשפחה 0- מה שחשוב הוא שתמיד זוכרים בסוף כמה אנחנו אוהבים אחד את השני ומשלימים :-)
מנהלי פורום סטומה - תמיכה
