על טעם ועל ריח

ובנימה אופטימית, רוצה לשתף את כולם ('כולן' אולי יתעניינו יותר) שבשנה האחרונה מאז האליוסטומי בחיי - ולאחריה הקולוסטומי בחיי - יש לי תחביב חדש. מרוב עיסוק בצואה, על שלל ריחותיה ושאר תכונותיה - נעשיתי חובבת בשמים מושבעת. אף פעם לא נהגתי להתבשם, תמיד היה לי בושם אחד שקיבלתי מתנה לפסח או לראש השנה. בשנה האחרונה אני מריחה בשמים בחנויות בלי הפסקה. קוראת פורומים של בישום, מתיזה, מתנסה, יודעת כבר להבחין בין סוגים, גוונים, מתעניינת ברכיבים ("המממ, מעניין. יש בבושם הזה קליפת ציפורן מיובשת וגרעין שקד קלוי עם מנדרינה. המממ, מעניין"). לקח לי זמן להבין שהעיסוק שלי בבשמים (הכמעט אובססיבי יש לומר) הוא 'תגובת נגד' למה שקרה לגוף שלי. לתחושה שאני 'מגעילה'. 'דוחה'. לתחושה שאני כל הזמן 'מסריחה' ושכולם לידי מחפשים את מקור הריח הנורא שהם מריחים. בכלל לא עזר שאמרו לי: "את לא מסריחה. לא מריחים כלום". זו תחושה פנימית שמלווה אותי. תחביב הבשמים הוא תחביב יקר. אז אני מכינה רשימות, טבלאות, רושמת מה נעים לי ומה לא, מה הייתי רוצה ומה לא. נראה לי שכבר מזהים אותי בסניפי הסופר-פארם ואפריל והמשביר (אני מגוונת את הסניפים כדי שלא יעיפו אותי בסוף) בתור 'זו שרק מריחה, רושמת רשימות, ולא קונה כלום' :-) יום נעים לכולם. היום אני הולכת להריח ולהזליף את Yellow Diamond החדש של Versace :-)

כשהמחלה שלי פרצה הייתי בתת תזונה, מוזנת ב TPN ללא שליטה על הצרכים, עם סטומה חדשה ולא יכולת ללכת לבושה בחלוק בית חולים עם גב פתוח כי שכבתי רוב הזמן לא יכולתי ללכת כי הגוף פירק את השרירים וגם לא היה כח לעמוד המצב התחיל להמיר עם הבצקות בשל השכיבה הממושכת לגבי מקלחות בעלי היה מקלח אותי על כסא גלגלים ההרגשה הפנימית היתה מזעזעת.... אבל ביום אחד הגיעה פזיוטרפיסטית שעבדה איתי על עמידה (כן גם את זה לא ידעתי לעשות) ובסוף התרגול זרקה לי "הגיעה הזמן שתחזרי לחיים תצרי מהחלוק והטיטול ותחזרי לעצמך" המילים הללו עד כמה שנשמעות פשוטות נחקקו בליבי ואז ביקשתי מבעלי להביא י שמפו וקרם גוף של חברת CREMA והתקלחתי עם השמפו ובעלי מרח את קרם הגוף לאחר מכן הסתרקתי ומרחתי קרם לשיער והרגשתי שחזרתי לחיים הרגשתי טוב בזכות הריחות הטובים עוד באותו יום הורדתי את הטיטול החלפתי את החלוק בפיג'מה ביקשתי את משכח כאבים החזק ביותר וביקשתי מבעלי שיחיה שיעזור לי לקום ולאחר מאמץ עילאי עשיתי את הצעד הראשון בעזרת הליכון אני עד היום מאמינה שמה ש"החזיר אותי" זה הריחות הנעימים ושנתנו לי תחושה שאני בן אדם רגיל למרות הסטומה וסוג של הגנה שאני לא "מסריחה". זו הפעם הראשונה שאני מספרת על זה , בכלל בזמן האחרון מאז החיבור הכל צף ועולה וכל מה שהודחק יוצא עכשיו .

מה שלי קרה בהקשר הזה של להרגיש רע מהגוף וריחות וכו' - זה פיתחתי התנהגות אובססיבית, והתחלתי אז בשטיפת ידיים מרובה. אפילו אחרי מקלחת! כשכולי ריחנית ונקייה, אחרי סיום המקלחת, לבושה וכו' - הייתי שוטפת שוב ידיים בסבון ואף בג'ל אלכוהול... זה היה אחד מהסימפטומים של פוסט טראומה שפיתחתי. וכמובן בעזרת הפסיכ' שלי טיפלנו בזה והפסקתי עם ההרגל הזה. לא ייאמן מה הדבר הזה מעולל לנפשנו.