פרקטיקה

אני חדשה מאוד עם סטומה. אייך יוצאים מהבית או יותר נכון אייך מסתדרים עם השקית מתמלאת כשאנו מחןץ לבית.

דבר ראשון כשאני יוצא מהבית אני מרוקן את השקית. אני גם משתדל כמעט תמיד לרוקן את השקית כשיש מקור מים לידי כדי גם לנקות אותה. ז"א בחוץ לרוב (רק כשאין ברירה אז אחרת) מרוקן בשירותי נכים. בנוסף, תמיד יש איתי (באיזשהי צורה, לפעמים לא עלי אלא באוטו) תיק שבו יש שתי שקיות, בסיס, 2 טבעות אטימה, מגני עור (קונווקר) וגם 2 טגדרם. בנוסף לכל אלו לרוב אני לוקח איתי כוס חד פעמים קטנה או משהו ומצמצם אותה כדי שלא תתפוס מקום. זה בשביל שאם אין שירותי נכים אז אמלא את הכוס ופשוט אנקה את השקית עם הכוס. (שופך מים דרך הפתח ממנו מרוקנים)כל זה למקרה שצריך להחליף בסיס (וקרו לי שני מקרים שהייתי בלימודים והעדפתי להחליף בסיס כי היה לי מעט מגרד, אז החלפתי בשירותי נכים). קרה גם מקרה שהייתי בפאב ולא לקחתי איתי איזשהו כלי קיבול שאני יכול למצלא בו מים, אז פשוט החלפתי שקית במקום לרוקן אותה. אז במקום לימודים או עבודה זה כמעט תמיד נוח לרוקן\להחליף וכדומה... אם את נמצאת באזור בו אין שירותים אז צריך לחשוב על מקום פרטי למספר מועט של דקות ופשוט להחליף שקית. (תהליך קצר) עוד דבר שקראתי עליו השבוע אבל לא לעומק ולא יודע מתי אנסה את זה - אם את יודעת שלא יהיה לך נוח בעתיד הקרוב לרוקן או שזה יתנפח אז אפשר לעשות חוקן לסטומה מה שמרוקן לחלוטין את המעי. (אמרו לי שהתהליך לא כואב בכלל. אורך כ-40-60 דקות) אין לי מושג איך זה באמת עובד וגם לא קראתי על זה מעולם בפורום הזה.

מתנצל אם המשפטים מעט מבולגנים, כל פעם הוספתי דברים שנזכרתי בהם ושכחתי לתקן את הקישורים. :)

שאלת לגבי ריקון השקית מחוץ לבית, ולא ברור אם כוונתך לתנאי שטח או למקומות שבהם ישנם שירותים. ואולי בכלל לא כיוונת לסוג המקום, אלא לפעולת הריקון עצמה..? ציינת שאת "חדשה מאוד" עם סטומה, ולכן אכתוב כמה דברים בסיסיים: ראשית, המצב החדש דורש הסתגלות אבל הודות לציוד האיכותי, האמין והזמין - החיים עם סטומה יכולים להיות מצוינים, נוחים והגייניים. אני עם סטומה למעלה מחודשיים, ואף שטרם שבתי לפעילות גופנית מלאה, אני חי חיים רגילים לגמרי. השקית תמיד נמצאת מתחת לבגדים אבל לומדים להתרגל ואף לחבב אותה עם הזמן... בביה"ח התאימו לך ציוד בהתאם לצורה, סוג וגודל הסטומה שלך. הגודל משתנה עם הזמן, וכך גם כמות ואיכות היציאות (לפחות באילאוסטומי) ולכן מומלץ - לכשתאגרי מעט כוחות ותתרגלי למצב החדש - להזמין ערכות ניסיון של החברות האחרות, וכמובן להתייעץ עם אחות סטומה של קופת החולים במידת הצורך (הן עושות ביקורי בית). עד אז המשיכי להשתמש בציוד שקיבלת ורכשי ניסיון ב"תפעולו", שכן העיקרון דומה בכל סוגי הציוד, והניסיון ישמש אותך גם אם תעברי לציוד מסוג אחר. וכמובן - התמקדי בהחלמה מהניתוח. ובהקשר לשאלתך, יש לכל החברות שקיות במספר גדלים, שניתן לבחור בהתאם לכמות ההפרשות והתנאים שאת מצויה בהם(האם יש לך איליאוסטומי או קולוסטומי?). אם את יוצאת לטייל אולי כדאי לשים שקית גדולה שמתמלאת לאט יותר. כמו כן יש הבדלים באופן הריקון, לנוחותך: שקיות גדולות לרוב באות עם ברז ריקון בתחתית שהוא נוח מאוד לשימוש בעיקר כאשר היציאות נוזליות, אך גם אם הן מוצקות יותר. השקיות הקטנות יותר עם פתח, שנסגר באמצעות סוגר פלסטי, מן קליפס שמהדק את פתח השקית, או באמצעות מנגנון של קיפול והידוק, כמו למשל בשקיות של קולופלסט. לדעתי, מנגנון הקיפול הגייני, דיסקרטי ונוח לשימוש הרבה יותר ולכן עברתי לקולופלסט. אני משתמש הן בשקיות גדולות עם ברז והן בקטנות עם פתח, לסירוגין ולפי הצורך. הריקון עצמו - אם מדובר באסלת שירותים, כדאי להניח בתוכה לפני הריקון כמות נדיבה (אך לא מוגזמת) של נייר טואלט למניעת השפרצות. לאחר מכן כדאי למשוך בעדינות רבה את קצה השקית כלפי מעלה, (בהתאם לחוק הכלים השלובים) בזמן שפותחים את הפתח/ברז, ו/או ללחוץ על "השרוול" של פתח השקית באמצעות האצבעות, וזאת כדי לשלוט בזרם (לא כדאי שהזרימה תתחיל לפני שאת מוכנה). אם השקית מלאה במיוחד יש להיזהר מפרץ פתאומי של התכולה עם פתיחת השקית. אם הצואה מוצקה, אפשר ללחוץ על השקית בעדינות כדי לעזור לה לצאת - אבל יש להזהר משחרור פתאומי של אוויר הכלוא בשקית - זה עלול לגרום להתזה של התכולה בזוויות מפתיעות... בסוף, אני נוהג לנגב את פיית הברז / שולי פתח הריקון במגבון לח ואז עם נייר טואלט, מטעמי הגיינה. בנוסף, בהמשך לדבריו של ברק, מומלץ לקחת איתך בכל עת ציוד להחלפה - זה לא תופס הרבה מקום, תורם לתחושת הביטחון וחשוב. בשימוש נכון בציוד אין סיבה שתהיינה הפתעות לא נעימות, אבל כדאי להיות מוכנים. בניגוד לברק אני לא נוהג לשטוף את השקית מבפנים עם מים ומסופקני אם יש בכך צורך. למעשה הפעולה המסובכת (יחסית) היא החלפת הבסיס מדי כמה ימים - לוקח זמן למצוא את הטכניקה הנוחה עבורך, אבל זה הופך לשגרה עם הזמן. פירטתי פה פעם את האופן שבו אני אישית עושה את זה, ליד הכיור, עם פח ובו שקית אטומה מתחתיי (למקרה שהסטומה תפריש בזמן הניקוי), כך שיש לי גישה למים חמים/קרים לצורך ניקוי האיזור וכו'. יש לדעת כיצד להסיר את הציוד נכון, לנקות את האזור ולהדביק ציוד חדש. יש הרבה עזרים וחומרים, שלא תמיד יש בכולם צורך אבל כדאי להתוודע אליהם (ובוודאי כבר התחלת). טוב, אולי פירטתי יתר על המידה, אבל לא אמחק עכשיו - אז פשוט אשלח

אין חובה לשטוף את השקית. (כמובן) אני מרגיש ככה תמיד יותר נחמד. מה גם שאם אני לא שופך לשם מים לא כל התכולה של השקית יוצאת. (כי חלק לא קטן נדבק לשולי השקית, לכל אורכה). מים סוגרים את הפינה, גם מבחינת פתח השקית וגם מבחינת כל השקית. מבחינתי גם לרוב אין לי בעיה לשפוך מים כי איפה שאני לומד, בכל מקום בו יש שירותי נכים יש גם כיור נמוך בתא. בקשר להחלפת בסיס, חבל שלא אמרו לי את זה ישר כשיצאתי מבית החולים. תמיד סבלתי להחליף בסיס, ניסיתי למשוך את זה כמה שיותר. ניסיתי לתכנן את זה ככה שהסטומה לא תעבוד בזמן הזה וכדומה. אחרי שגיליתי את "היופי" שבהחלפת השקית בעמידה... אני בכלל לא מנסה אפילו למשוך את זה. אני מחליף את הבסיס בעמידה (אפילו עם קשת קלה) כל יציאה שיוצאת או רוצה לצאת מהסטומה מגיעה ישר לאסלה. ככה לא צריך לדאוג להחליף שקית רק בבוקר או רק בערב או רק 8 שעות אחרי שאוכלים. לא צריך לדאוג להמון נייר טואלט על יד ולא צריך לדאוג שבטעות תיכנס צואה מתחת לבסיס. הבעיה היחידה שאני עדיין לא מצאתי לה פיתרון הוא שעות הלילה. אני עדיין שם לי שעון מעורר כל איזה 3 שעות בערך בלילה לבדוק שהכל בסדר כי היו לי כבר 2 פאשלות במהלך חיי הסטומה שלי. יש לי שקיות גדולות כביכול... אבל הן שקופות. הווה אומר שגם צריך להחליף לפני השינה ובבוקר וגם זה פחות נחמד לדעתי.