גיליתי שבן זוגי סובל מאישיות סכיזואידית

ד"ר שלום רב, אני בת 39, ולפני 4 חודשים חוייתי נטישה אכזרית ע"י בן זוגי. מכוון שאופן הפרידה היה כה מוזר וחסר הסברים, ומכוון שהתנהגותו תמיד הייתה מוזרה בעיני, התחלתי לקרוא מאמרים שיכולים להסביר לי טוב יותר את מבנה האישיות שלו. נתקלתי במאמר על "אישיות סכיזואידית", ופשוט בכיתי. התיאור היה מדוייק למכבי וכמו כן הבנתי כי התופעה ניתנת לטיפול. השאלה שלי קצת מוזרה: האם לדעתך עלי ליידע את בן זוגי במה שגיליתי? האם הוא צריך לדעת מזה?

הילה שלום, לבטייך סביב שיתוף בן זוגך בדברים שגילית אינם מוזרים כלל. עברת חוויה כואבת, מטלטלת, ומתמשכת. במצב המאתגר והמצער בו היית בחרת, בין היתר, לפנות לתחום האינטלקטואלי (קריאת מאמרים, הישענות על ידע מחקרי/מדעי, וכיוצ"ב) כדרך התמודדות עם הבלבול והעצב הרב שחווית. ייתכן כי גם במצבים קשים אחרים בחיים הישענות על תחומים אינטלקטואלים מסייעת לך ואולי אף טבעית עבורך, שכן את אדם אינטליגנטי, סקרן וצמא דעת. אכן, ידע הוא אמצעי עזר חיובי במצבי מצוקה. הידע מפחית מתחושת חוסר אונים ואי ההבנה של המצב, מקל על תחושות קשות, כמו אשמה וצער ומקנה חוויה של שליטה במצב, משום שכעת מבינים מהו שורש הבעיה וכיצד ניתן לטפל בה. מעבר להנחה שהשיתוף נובע, בין השאר, ממניעים גלויים של אכפתיות כלפיו כחבר וכדמות משמעותית בחייך, נשאלת השאלה, מהי תכלית השיתוף בהווה, כאשר אתם אינכם נמצאים עוד במערכת יחסים זוגית? האם היא נוגעת לתקווה שלך שהדבר יביא לפרק חדש ביחסים ביניכם? האם מדובר בצורך שלך להוכיח לעצמך ולו כי הגורם העיקרי לבעיות בקשר נוגע אליו? האם כדאי להתבוסס בתוך קשר שלא התאים לצרכייך או לחשוב על הבחירות הזוגיות שתעשי בעתיד? על שאלות מעין אלו יש לתהות בכובד ראש ובכנות הראויה בטרם תצאי עימו למסע גילוי עצמי מסוג זה. בכל מקרה, כל עוד השיתוף של בן זוגך בידע שצברת ייעשה בצורה מתחשבת ורגישה (ולא מתייגת ומאשימה) הוא יכול לתרום לא רק להבנה של סגנון האישיות שלו, אלא לצמיחה האישית שלו, כאדם. לאחר השיתוף, ולפי רצונו של בן זוגך, ניתן יהיה להיפגש עם איש מקצוע (פסיכולוג ו/או פסיכיאטר). בכדי לסייע באופן המתאים והטוב ביותר לבן זוגך ולמערכת היחסים שלכם חשוב מאוד לעמוד על מהות המרכיבים השונים באישיותו. בהתאם לחששותייך, יש לבחון האם אכן מדובר באישיות סכיזואידית או שמא באבחנה אחרת (למשל, אספרגר). כמו כן,ייתכן כי בן זוגך אינו עונה על קריטריונים לאבחנה ספציפית, אך סובל מקשיים באינטימיות, שניתן לטפל בהם בפסיכותרפיה. אני מאמינה שהאכפתיות והתמיכה שלך יעודדו אותו לבחון את הדברים, לעבד אותם במסגרת המתאימה ולהתפתח במישור האישי והבינאישי. בשל הסבל הלא מועט שעברת לאורך זמן, פני גם את מקום לעצמך לעכל ולעבד רגשית את החוויות שעברת ולרכוש תובנות חדשות, מעבר להבנה האינטלקטואלית של הדברים. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.

רוצה להוסיף שאני באמת בדילמה האם ליידע את בן זוגי בדבר ההנחות שלי לגבי מצבו. אני מניחה שאקט כזה, עדין וזהיר ככל שיהיה ישא אופי מתנשא . אני בהחלט אמשיך להתלבט בנושא. באשר לתסמונת אספרגר-ממה שקראתי אני מניחה שזה לא העניין, שכן הבחור ניחן בחוש הומור מדהים ויכולות אינטלקטואליות הרבה מעל הממוצע. אני לא פסיכולוגית אבל נראה לי שיש כאן איזה וריאנט של אחת ההפרעות. ושוב, אני באמת מודה לך, ואם תהיינה התפתחויות אשמח להמשיך את הדרך מולך. בברכה הילה( שם בדוי)