איך לדעת שזה אספרגר?

הי יהודית, אני בת 26 ובילדותי חוויתי לא מעט קשיים חברתיים. לאחרונה מבקרת אצל פסיכיאטר (בעיקר בגלל חרדות) בתקופת בית הספר (יסודי וחטיבה) כמעט ולא התחברתי עם חברים ורוב הזמן הסתובבתי לבד או עם חבר אחד וגם במפגשים חברתיים המוניים יותר (טיולים וכאלה) הייתי עם כל התלמידים אבל לא באמת הייתי איתם. בתיכון זה קצת השתפר אבל לרוב הייתי עם קרובת משפחה שלמדה איתי וחברים שלה. בצבא הצלחתי לייצר יותר קשרים חברתיים ואפילו כאלה שמלווים אותי עד היום ואיתם אני דווקא יותר מוצאת זורמת בשיחות ובבילויים המשותפים. אפילו החבר הראשון (והיחידי הרציני) היה מהצבא. העניין הוא שבעבודה (עוסקת בתוכן ועובדת באותו מקום כבר 3 שנים) אני לא מצליחה לייצר קשרים עם החבר'ה בעבודה ולמרות שרובם בני גילי ומבלים הרבה יחד ואני תמיד האאוטסיידרית שמסיימת ב 18:00 והולכת הביתה במקום להצטרף אליהם לבילוי בבר/מסעדה. הספיכיאטר שלי סיפר לי על אספרגר ונראה לי שאני יכולה להזדהות עם חלק מהתסמינים שהוא סיפר לי עליהם ואלו שקראתי באינטרנט. הבנתי ממנו שזו תסמונת שלא חולפת אבל כן אפשר לטפל בה, העניין הוא שאני לא רוצה להתמכר לכדורים כאלו או אחרים. אשמח לשמוע את דעתך לגבי דרכי טיפול שונות. תודה מראש.

אולי בסמפטומים נלווים. בגדול היום אפשר ללמוד מיומנויות חברתיות. פני לבית אחד בתל אביב ותתיעצי. בתקופתי לא היו טיפולים כאלה. אז תצפתתי על האנשים סביבי ניתחתי ויישמתי ושאלתי אנשים שסמכתי עליהם איך להגיב בסיטואציות שונות. ניסיתי וטעיתי ותיקנתי וכך התקדמתי בהדרגה. בשנים האחרונות אני הולכת עם הילדים שלי לטיפולים ולומדת ביחד איתם.

היי אילת מעניין מאוד תיאור הקשיים החברתיים שמלווים אותך שנים . הקושי החברתי במסגרת העבודה מציב אתגר חשיבתי מעניין - מה בעבודה שונה מבחינתך ממסגרות אחרות , מדוע במסגרת זו קשה לך יותר ליצור קשרים לעומת המסגרת הצבאית למשל .. האם קרה משהו בעבודה אשר גרם לך " להשתבלל" אני מסכימה איתך כי העזרה לקושי חברתי אינו במתן כדורים אלא אם כן ישנן תופעות נילוות כגון דיכאון חרדה אשר מקשים על התפקוד. וגם בסיטואציות אלו הכדורים לא בהכרח לכל החיים . הטיפול בקשים אלו צריכים להיות גם בפאן הרגשי/מחשבתי וגם בפאן הפרקטי. את זקוקה לכלים להתמודדות עם הסיטואציות החברתיות הקשות/ מביכות בעבודה

הי יהודית, תודה על המענה! לשאלתך - בצבא היה לי יותר קל להתחבר כי רוב האנשים שהיו סביבי 24/7 היו ילדים בני גילי ובאותה רמת לחץ לפחות כמוני מה שהקל על החיבור בינינו. גם הזוגיות בצבא תרמה לי לייצר קשרים חברתיים נוספים. בעבודה, נראה לי שהחשש הוא שלא לעמוד בציפיות ובסטנדרטים של החבר'ה שעובדים איתי ומכאן הקושי להתחבר (אני יודעת שזה נשמע גרוע). איך ניתן לפנות אלייך/לקבוע פגישה או משהו? ושוב תודה רבה על המענה.