אבחנה מבדלת

בני בן ה15 אובחן לפני כשלוש שנים כאספרגר ע"י פסיכיאטרית ששמה את הדגש על קשייו באמפטיה לעומתה נוירולוג התפתחותי המכיר אותו מספר שנים טוען, גם בבדיקה שנעשתה אתמול כי אינו אוטיסט וכי נראה יותר כאישיות נמנעת. הטיפול כמובן בשני המקרים צריך להיות שונה כולל גם הטיפול התרופתי.... מה עושים? אני ק. תקשורת וגם אני איני בטוחה לחלוטין...

לוב שלום, על אף קווי הדמיון המסוימים בין האבחנות, קיים שוני מהותי ביניהם. עבור אנשים בספקטרום האוטיסטי, יכולת ההבנה של אינטראקציות בינאישיות מורכבות ו/או רגשיות נמוכה יחסית. בהיעדר תיווך חיצוני, האדם יתקשה להבין מדוע אופי הפעולה שלו בסיטואציה בינאישית – בעיקר חדשה - התפרש כחוסר טקט או כהתנהגות בלתי מותאמת לנסיבות. בניגוד לכך, באבחנות השייכות לקטגוריה של אישיות ("סכיזואידית", "נמנעת", וכיו"ב) וכן באבחנות הנוגעות לחרדה ודיכאון, בדרך כלל, האדם מודע להשלכות החברתיות ולפרשנות שעולה אצל האחר מניואנסים שונים בהתנהגותו. לפיכך, גם במצבים בהם האדם אינו משתלב היטב חברתית או בוחר להיות מבודד חברתית, הוא עדיין מבין כיצד התנהגותו בסיטואציות בינאישיות מגוונות משפיעה על תפיסתו, חווייתו ורגשותיו של האחר. על מנת להכריע בנוגע לאבחנתו של בנך מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני בעל ניסיון בתחום האבחון (ולא רק הטיפול) ובפרט עם הספקטרום האוטיסטי. הפסיכולוג יבסס את האבחנה על תהליך הערכה מקיף, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה של בנך בכל תחומי החיים מינקותו ועד היום. בנוסף לראיונות, האבחנה תתבסס על תצפית קלינית והתרשמות של הפסיכולוג וכן על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. בסוללת המבחנים כלולים הן מבחנים המספקים מידע על מבנה האישיות והתפקוד הרגשי והן מבחני אינטליגנציה, הכוללים, בין השאר, מבחנים ספציפיים הנוגעים להבנה מילולית ובלתי מילולית של מצבים חברתיים (מוסר, רגש, פרקטיקה יומיומית, אמפטיה ועוד). חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.