תסמונת אספרגר לא מאובחנת

שלום! בן 25, לא עבד אף פעם, לא עשה צבא, ללא קשרים חברתיים בכלל, לעולם לא חווה רגעים אינטימים עם המין השני, אפילו לא נשיקה. לפני כ 5 שנים בעקבות המצב, הבדידות שחייתי בה ועוד סיבה שלא אפרט כי היא לא רלוונטית ונסיבתית, הוריי הוציאו לי צו לבדיקה כפויה שלבסוף איבחנו אותי בסכיזופרניה למרות שלעולם לא עברתי התקף פסיכותי, או חוסר שפיות כלשהו ושניסיתי להסביר שאין לי קשר למחלה ושהבעיה שלי היא בכישורים חברתיים ובהבעה עצמית... משום כך נאלצתי בניגוד לרצוני לקחת תרופה נוגד פסיכוזה למשך חודשים עד שהשתחררתי מהחובה והקשר אליהם, מיותר לציין שזה לא נתן כלום ורק עשה רע פגע והזיק לי(אני מת לתבוע על רשלנות ועוול שנעשה אבל זה לא משנה כרגע). עכשיו כבר תקופה ארוכה אני די משוכנע לאור מה שקראתי שאני סובל מתסמונת אספרגר, אני בעל מיומנות חברתית נמוכה עד לא קיימת, חסר ידע והרגשה איך לגשת לסיטואציות ובעקבות כך גם לחוץ, אין לי סיכוי ולו בכל אינטרקציה קטנה ברגע אמת לצאת לא עלוב או כלומניק, בטח שלא חיובי, אם אני מנסה לנתח קצת את הסיבות אני מרגיש שאין לי יכולת ברגעים דינמים להשתמש בזיכרון, בדימיון, ביצירתיות הפשוטה , דברים טריויאלים אצל אחרים שצריך כדי להשתייך, לזרום ולהצליח, הרבה פעמים בדיעבד אני מבין איך הייתי אמור לנהוג, איך הייתי צריך לראות את הדברים... אינטליגנציה שלי היא לפי מבחנים ממוצע פלוס אבל כלפי חוץ הביטוי שלה יורד בהרבה, בכלל אני מרגיש בנאדם לא שלם, חסר יוזמה ואסרטיביות, חסר ערכים בסיסיים שיש באופן מובן מאליו לאולי כולם בהתנהלות שגרתית, יש לי קשיים להוציא את עצמי והפנימיות, לא יכול להציג ולבטא באופן שוטף וקבוע, חלש בלהסביר, להתייחס ולהגיב לנושאים ועיניינים, כאילו אפשר להגיד שיש מגבלה, וחשש להתבטא בו זמנית בתיאום עם החשיבה עצמה ושגם החשיבה עצמה במקרים רבים קטועה אצלי בצורה מסויימת, בנוסף, כי אני לא מוצא תובנות באופן טבעי, מוכרח להיכנס ולשקוע במחשבה ולהשיג ראייה מוחשית על המקרה או הנושא כדי שאני אוכל להשיג על דבר מסוים מושג, הבנה, השראה שכמובן בהמשך סיכוי גבוה שיאבדו או יברחו לי ואצטרח להתחיל מהתחלה, בקיצור אני חושב שיש לי בעיה של מוח חלש ולא איכותי. הבקשה שלי היא לדעת מה את מאמינה שהבעיה אצלי לפי התאור והסיפור שלי? האם יש לי אספרגר? והאם בשלב שאני נמצא בו בכלל יש אפשרות לתקן או לשפר את החיים האלה? כי למרות שאין לי כלל דיכאון ואני עושה ספורט באופן קבוע, מתענין ונהנה מהרבה דברים אני מודע שחיים כמו שלי מלאי בדידות וחללים חסרים בפנים זה גיהנום!

שלום, תיארת תמונה קלינית שעשויה להתאים לא רק לאספרגר. לא ניתן לאבחן דרך האינטרנט ובהתבסס על תיאוריך בלבד. פסיכולוג קליני בעל ניסיון באבחון ובטיפול באנשים בספקטרום האוטיסטי יוכל לבצע תהליך הערכה מקיף, הכולל העברת מספר מבחנים פסיכולוגים (האבחון נקרא "אבחון פסיכודיאגנוסטי"). בסוללת המבחנים כלולים הן מבחנים המספקים מידע על מבנה האישיות והתפקוד הרגשי והן מבחני אינטליגנציה, הבודקים, בין השאר, יכולות הבנה והתמודדות עם מצבים חברתיים מורכבים. תהליך ההערכה כולל איסוף יסודי ושיטתי של מידע מגוון על ההיסטוריה של האדם בכל תחומי החיים ומגיל 0 ועד היום ומתבסס גם על ראיון פתוח והתרשמות התנהגותית. בנוסף, ישנו ערך לראיין לפחות את אחד ההורים בנוגע להיסטוריה ההתפתחותית שלך. אחרי הכול, הפרעה בספקטרום האוטיסטי אינה מגיחה במפתיע בגיל 25, וקווים מסוימים, בדרך כלל, בולטים לאורך הילדות וההתבגרות. זאת ועוד, ייתכן שהוריך יתארו חוויות שאתה אינך זוכר או שאינך מייחס להן חשיבות. להשלמת תהליך האבחנה, יש להיפגש עם פסיכיאטר מבוגרים. ברור שלאבחנה יש חשיבות כאשר היא מחוברת למטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול המתאימות ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. אין ספק שהטיפול בסכיזופרניה אינו זהה לטיפול באדם בספקטרום האוטיסטי. בברכה, ד"ר איריס שגב.

שלום רציתי לשאול היכן ניתן לבצע מבחן פסיכודיאגנוסטי? האם רק אצל פסיכולוג קליני פרטי?, או שניתן לפנות גם להתפתחות הילד שבקופת החולים אשר כולל בתוכו גם פסיכיאטר, או פסיכולוג קליני דרך המשלים?, מהן האפשרויות? תודה, אמא עצובה...

שבמבט לאחור אני יכול לראות, מגיל מאוד צעיר, הרבה סימנים וסממנים שמעידים לגבי המצב הזה, שאני חושב על זה אולי זה מחדל שלא אובחנתי בשלבים מוקדמים כי תמיד היה אפשר לראות (תיכון, חטיבה...) שהייתי בסביבה מאוד מנותק, מנוכר, ביישן, לא משוחרר... תמיד היית בטוח שאין לי בעיה נפשית וטענתי שמה שלא בסדר ופגום זה האישיות, שאני פשוט חסר אישיות ואפס, הרבה זמן חיפשתי ליקויים והפרעות שאוכל להתאים אליי, עד שנתקלתי וקראתי על תסמונת אספרגר והבחנתי שזה מתאר אותי והקשיים שלי במדויק ולעומק ואני בטוח כמעט ב 100 אחוז שאני סובל בגרסה כלשהי של זה, ונגיד שאובחנתי השאלה כעט אם יש טעם ולא מאוחר מדי עבורי להתחיל לעשות עם זה משהו ולטפל כדי לשפר את החיים? כי הפסדתי כבר יותר מדי את החיים והזמן עשה יותר מדי נזקים וחורים.