אספרגר בן 5 וחברים

שלום רב, בני אביתר המקסים, בן 5. אובחן לפני כשנה+ כאספרגר ברמת תפקוד גבוהה. עד סוף שנה זו היה חלק מגנים רגילים יחד עם טיפולים אינטנסיביים אצל קלינאית תק', מרפאה בעיסוק ופסיכולוגית. היה לא פשוט אבל אביתר התבגר ולמד והתמודד בצורה מעוררת התפעלות. החלטנו לתת לו שנה רכה ונוחה יותר לקראת עלייתו לכיתה א', ולכן אנו שולחים אותו לגן תקשורת בו חצי מהיום יבלה בגן הרגיל הצמוד אליו וחצי יום במסגרת הגן המיוחד בו כל הילדים ברמת תפקוד גבוהה מאוד (כולם גדולים ממנו בשנה+). דפוס אחד שאנחנו לא מצליחים לפרק ולהתמודד איתו הוא החברים. אביתר שמח כשבאים אליו הביתה. באחד על אחד הוא ממש מארח ככל ילד, אבל הוא לא מוכן בכלל לצאת לבית של משהו אחר. זה לפעמים אפילו מלווה בבכי קורע לב. הוא תמיד יהיה הראשון לגשת ולהתעניין:" איך קוראים לך?" "יש לך אחים"? ועוד אבל מהר מאוד יברח לעולמו- עולם המספרים והאותיות שהוא כ"כ אוהב...וכשילדים מתרחקים ממנו הוא נעלב עד עמקי נשמתו ושוב הבכי קורע הלב... אמרו לנו שאנחנו צריכים לשמוח, הילד מגיב ומבטא רגש שזו התקדמות עצומה... מה עושים הלאה? איך מעודדים אותו ללכת לחבר (אפילו בלווי שלנו, לא לבד)? איך מתמודדים עם העלבון כשהוא נדחה? אני פשוט בוכה יחד איתו...

אמא יקרה שלום, בהחלט כדאי לעזור לילד לשפר את המיומנויות הבינאישיות שלו, את היכולת לקרוא את המפה החברתית ואת היכולת לשחק באופן הדדי, תוך ביטוי והבנה של חוויות ורגשות. הדרך היעילה לעשות זאת הינה באמצעות מסגרת קבועה של מפגשים בהם נוכחים שלושה: בנך, ילד נוסף ומבוגר מתווך. המתווך עוזר לילד להבין בזמן אמת את עמדתו של האחר המשתתף באינטראקציה, מדוע התנהגויות מסוימות אינן מתאימות וכיצד יוכלו שני חברים לבלות זמן איכותי יחד. לעבודת התיווך נדרש אדם מיומן, המכיר את הספקטרום האוטיסטי ובעל רגישות, יכולת ניתוח והמשגה מילולית בשפה המתאימה לילדים. במסגרת הגנית, ניתן להציע אפשרות למפגשים כאלה ביחד עם ילד אחר בתפקוד גבוה ובתיווך איש מקצוע. כך, שני הילדים יוצאים נשכרים ולומדים לפתח הבנה ומודעות חברתית בתנאים בטוחים ובליווי רגיש ומטפח ביטחון. בשעות אחה"צ, אפשר לגבש קבוצה כזו עם חבר מהגן או מחוצה לו, שאביתר מחבב, כאשר המבוגר המתווך יכול להיות מטפל רגשי (פסיכולוג, מטפל באומנות וכו') בעל ניסיון בעבודה עם ילדים בספקטרום או חונך שיוכל לקבל הדרכה, מפעם לפעם, מאיש מקצוע מתאים. רצוי שהגורם המתווך יהיה ניטראלי ולא הורה הילד, בשל מספר סיבות. העיקרית שבהן, היא שלהורים נטייה טבעית ואנושית לגונן ולמהר לעזור לילד מבלי להשתהות במקומות בהם לילד דווקא פוטנציאל לצמוח והוא צריך להתמודד עם אתגר ולהתנסות בחיפוש אחר פתרונות בעצמו. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.