קצת אבודה ...

טוב... אז קודם כל שלום לכולם.. אני אציג בפניכם בעיה שאני נושאת כבר כמעט שלוש שנים. שמי אופיר אני בת 18 מתל אביב, לפני שלוש שנים פגשתי בחור שעם הזמן הפך להיות החבר הכי טוב שלי.. הנפש התאומה שלי.. הייתי חושבת עליו המון, נפגשת איתו, מדברת איתו, צוחקת איתו עד אין גבול... הוא היה מספר לי על בנות.. הייתי מספרת לו על בנים.. ככל שהזמן עבר הרגשתי שאני לאט לאט מתאהבת בו, הרגשתי פרפרים בבטן, חיכיתי לשיעורים איתו, הפכתי את העולם בשביל לראות אותו, ועם הזמן הייתי מבקשת ממנו דברים הזויים, דברים שבת זוג מבקשת מבן זוג, ולא ידידה מידיד.. כמו למשל, להתרחק מבחורות כאלה ואחרות..וכו' וכו'... אוסיף ואגיד, שבני ולבינו תמיד סרר מתח מיני.. אני בדלימה נוראית.. מצד אחד, אני יודעת שאם אספר לו על האהבה שלי כלפיו ישנם סיכויים רבים שיתרחק ויגיד שהוא לא מוכן, או מפחד... מצד שני, האהבה שלי אליו הופכת לאובססיה ככל שהזמן עובר.. אני יודעת שאם אני אגיד לו על הרגשות שלי כלפיו והוא יתרחק.. אני לא אהיה מסוגלת לחיות בלעדיו... הבעיה הזאת מלווה אותי כבר שנים.. ואני מתחבטת בה כבר המון זמן.. אשמח אם תעזור לי ..

אופיר שלום רב, הוא "הנפש התאומה שלי". "תמיד סרר מתח מיני ביני לבינו"(בלשון רבים) "הפכתי את העולם בשביל לראות אותו" מדוע את חושבת שהוא יתרחק ממך? הרי שניכם נהנים יחד. מדוע לא לספר לי על האהבה שלך? מי אמר שהוא לא חש אותו הדבר? מה פירוש- הוא יתרחק? מה פירוש- הוא יפחד? מה פירוש -"הוא לא מוכן? יתרחק ממה? מוכן למה? יפחד ממה? עשית לו דבר כלשהוא שיגרום לו להתרחק או לפחד ממך? וגם אם את חושבת שכן, תמיד קיימת האפשרות לנסות לתקן( יצליח או לא זו שאלה אחרת, אולם האפשרות קיימת). וכשאת אומרת "מוכנות" למה את מתכוונת? ומדוע את כה בטוחה כי באם תספרי לו על אהבתך כלפיו הוא יתרחק? אולי ההיפך הוא הנכון? לדעתי את חוששת יותר מידי. אולי גם הוא חושש מלהביע את רגשותיו? אולי גם הוא מרגיש שאת הנפש התאומה שלו? אולי גם הוא מרגיש שבלעדייך הוא לא יכול לחיות? לדעתי אינך צריכה לחשוש. וגם אם כן, מצאי דרך לשוחח עימו גלויות על הנושאים האלו.אם קשה לך באופן ישיר, סביר להניח כי יש לכם מכרים/ידידים משותפים ודרכם , בצורה עדינה, להעביר "מסר" אליו. הבעת רגשות היא הדבר הנכון ביותר להיווכח בנכונות שניכם להיות יחד. יחד עם זאת, אם תיווכחי בסופו של יום כי הרגשתך היא חד צדדית, אולי תיאלצי להיפרד, הגם שכרגע נראה לך שבלעדיו לא תוכלי להמשיך לחיות. אולי כן ואולי לא. את מתחבטטת בשאלה הזו כבר הרבה זמן-אולי הגיע הזמן להפסיק לחיות באולי" "אם","מה יהיה", "מה יקרה" ותנסי להשיג הבנה בכל מכלול השאלות שכל כולן הינן בגדר חוסר וודאות ומצב של חוסר ודאות הוא לא יציב וגורם לטלטלות רגשיות כפי שאת חיה בהן היום. ייתכן כי את מרגישה כפי שאת מרגישה עקב גילך הצעיר וזה אך טבעי(ובעצם בכל גיל), אך יש ליזום שיחה ולא לחשוש מה עוד שעל פי תיאורך , לכאורה אין ממה לחשוש. מי יודע? אולי תופתעי לטובה אם לא תנסי לא תדעי. בברכה ובהצלחה, מוני (אין לראות בדעתי כתחליף לייעוץ מקצועי)

הכי חשוב שתכירי שהמנעות יושבת על חרדה, אין זה אומר שכך את נוהגת תמיד, אך כאן את מגיבה למחשבה , ולא למציאות. ברגע שבנית לעצמך מציאות מפחידה את נוהגת כאילו שהיאאמיתית. ולכן ממליצה לך לנסות לנהוג כפי שהיא באמת, חברות איתנה שאת היית רוצה להפוך לקשר רומנטי נסי .