מהו התרון במצב כה סבוך?

מכתב פרידה. לאהובי היחידי, אני כותבת את המכתב הזה לאחר התלבטויות רבות שקוננו בליבי. אני אוהבת אותך בתור בן אדם אך לא בתור בן הזוג שלי. אני מצטערת שאני גורמת לך כל כך הרבה סבל. אני כבר לא נהנית יותר בשניים שלנו כמו פעם. לא מרגישה את אותה הרגשת ביטחון ושלמות. אני בעיקר מצטערת שגרמתי לשנינו סבל כה רב. אני מצטערת שלא ידעתי לנהל את הזוגיות שלנו כמו שצריך. אני בעיקר מצטערת שלא הולך לנו ביחד. אני לא מרגישה שלמה בזוגיות שלנו. כל יום אני מנסה להזכיר לעצמי, לחבר שלי, אהוב יקר, את כל מה שעברנו ביחד. איך תמכת בי, איך הגעת לי ישר מהשמיים, ואני לא ידעתי לשמור על זה כמו שצריך. איך אני לא חשבתי בבגרות. איך לא באמת קידמתי את הקשר שלנו כמו שרציתי. פעלתי הרבה פעמים לפי הדחפים שלי ולא הסתכלתי קדימה. התנהגתי כמו ילדה קטנה שלא מצליחה לשמור על מה שאלוהים שלח לה. כי הוא באמת שלח לי דבר כל כך טוב, ואני לא הערכתי אותו כמו שצריך. אני כבר לא יודעת כמה דמעות אפשר לשפוך. אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר. אני רוצה להרגיש אותך כמו פעם, אך מרגישה חסומה כל כך. מרגישה שיכולתי לעשות את הקשר שלנו להרבה יותר טוב. אני מצטערת שאני לא מצליחה להחזיר את הרגשות שלי אליך, ואלוהים יודע כמה ניסיתי, כמה סבלתי, כמה התייסרתי. אני רק רוצה שיהיה לנו טוב. ואני באמת ובתמים חושבת שהטוב הזה יכול להיות אם נפרד. אתה הבן אדם הכי מיוחד שפגשתי והכרתי בחיים שלי. אתה כל כך משמעותי בחיים שלי ולכן כל כך היה לי חשוב להלחם עלינו. אין לי כח יותר להלחם. אני רוצה שקט. אני רוצה קצת להרגיש מנוחה. את אותה מנוחה שהיתה לי איתך. לצערי אני לא מצליחה. מרגישה כל כך בודדה במערכה. מרגישה שבאמת ניסתי הכל.אתה יודע שהיית ואתה עדיין הדבר הכי חשוב ומשמעותי שהיה לי בחיים. איתך החומות הוסרו והרגשתי בן אדם שלם. בן אדם עם תקווה לעתיד טוב יותר. אבל אני כבר לא מרגישה ככה כבר שנתיים וחצי. מאז המצב רק התדרדר, ואתה כל כך חשוב לי וחשוב לי שיהיה לך רק טוב. אני חושבת שבחיים שלי לא עשיתי דבר שהיה כל כך קשה לי. אני חושבת שאף פעם בחיים שלי לא חשבתי שנפרד. אבל המצב הוא שבאמת ובתמים לא טוב לי. אני מרגישה הרבה ספקות, וכל פעם שאני נזכרת באיזה זוגיות היתה לנו, כך יותר ויותר קשה לי להגיד לך שלום. אני נזכרת בתמי ארבע, ואיך חיפשנו ברחובות העיר דירה שתתאים לנו, ואיך התרגשתי כל כך כשחזרת מהצבא, וכל כך ציפיתי וחיכיתי שתחזור. אתה היית כל עולמי ואני רק הוקסמתי מיכולת הנתינה האין סופית שלך. לא האמנתי שיש אנשים כאלה בכלל. כל כך הערכתי וכל כך היייתי שבויה. אבל אז הגיעו המעשים שלי שלא עמדו במבחן המציאות. הם ניתצו את האהבה שלי אליך לרסיסים, הם לא הותירו לה זכר. אילו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה, אילו רק הייתי חושבת קצת לפני. אבל אני מבינה שזה היה בלתי נמנע, אני מבינה שיש לי בעיה. קשה ככל שיהיה מיוחד, מרגיש לי חנוק בסופו של יום. אני לא יכולה לשאת אותו. הוא כבד לי מידי. וכמה שאני מנסה לשנות זאת אני לא מצליחה. אתה בטח שונא אותי ותשנא, אבל תאמין לי שזה ממש לא קשור אליך. זה רק קשור לפנימיות הרקובה שלי. הספק שלי בנו הוא כמו שטן שרעב ללא הרף, הוא מכה בי ביום בלילה ובכל אשר אני נמצאת. אני לא רוצה שנמשיך כך לחיות את חיינו. אני רוצה שיהיה לשנינו טוב אמיתי. שלם. רגוע ושלו. מגיע לך זוגיות טובה שממלאת, מגיע לך להיות מאושר עם בת הזוג שלך שתאהב אותך כמו שאתה אוהב אותה. מגיע לך שיהיו לך חיים טובים ומלאים. לא מגיע לך לסבול. ואם כבר אני סובלת אז שאני אשא את הסבל שלי בעצמי. אני יודעת שעשיתי הרבה טעויות בקשר. אני יודעת שברגע שהכל התחיל אתה הראשון שהייתי צריכה לדבר איתו, אבל לצערי לא עשיתי זאת. נתתי לזה להתדרדר. אך פעלתי כך מתוך מצוקה ומתוך פחד לפגוע בך. היום אני יודעת שאני פגעתי בך יותר. אני ממש לא שלמה עם ההחלטה שלי, אבל הגעתי למסקנה שאף פעם כנראה אני לא אהיה שלמה איתה. אבל זה בהחלט עדיף מלסבול.

כתבת כ"כ יפה על בעייה שהיא נחלת הדור שלנו ברמה מסויימת אם כי תארת באופן ברור בעייה אישית.... הרשי לי לחבק אותך קודם כאדם שנושא על גבו עול רגשי ונפשי כבד הדומה לשלך במקצת ולחזק אותך. כמו שאמרת אף פעם לא תהיי בטוחה בהחלטה שלך ואני מקווה בשבילך שאיך שלא יתפתחו הדברים, שיתפתחו רק לטובה. לא כתבת אם יש לך ילדים, גילך וכדו'... ואולי בכוונה בהצלחה אשמח לקרוא את תגובתך אליי מעל הפורום

אני בת 32 וחצי ללא ילדים, נשואה, ובזוגיות 9 שנים. אגב, "אחותך"- אני חדשה פה ולא כל כך יודעת איך אפשר ליצור איתך קשר.

הלוואי וידעתי לבטא את עצמי כמוך.והלוואי והייתי עושה זאת שנים קודם. הלוואי והייתי יכולה להסביר לעצמי כ"כ טוב את מצב הזוגיות הכושלת שלי. מצאתי את הזוגיות שלי בחלק מדברייך, ורק רוצה לאמר שאם מצבי היה כמצבך הייתי אומרת לעצמי טיפשה, תפסיקי להתלות על אילנות גבוהים, הביטי על חצי הכוס המלאה, טפלי בעצמך ושובי הביתה. אבל רק חלק משותף לנו, ולבן הזוג שהיה לי היו גם צדדים אפלים לא מעטים. הוא נהג ברגעי כעס שהיו רבים ועל בסיס כמעט יום יומי לקלל, להשפיל, לאיים, להפחיד ובעיקר להרחיק. מחוץ לבית הכירו רק את התמונה היפה של האיש המושלם ובתוך הבית זכיתי גם לצדדיו האחרים. אבל לכל מטבע שני צדדים וגם לי היה חלק בכישלון הנישואין... אבל מה לעשות שנגמר... כמה חבל שנגמר כמו שנגמר... במפח נפש, באיבוד שפיות לרגע, במעשים שלא יעשו מתוך יאוש ולאחריהם יצרים של נקמה ועוד....ורע לי. לא טוב לי לראות אותו סובל, ולא אף אחד מהמעורבים בתמונה המכוערת שנוצרה. כמו שאמרת... מגיע לו לחיות עם משהי שתשלים אותו, שיהיה ראוי לאהבתה, שתהיה ראויה לאהבתו. השאלה שאני שואלת את עצמי כל יום היא: אם ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה, האם הייתי מוותרת על הגירושין שלי? אחרי שלמדתי סבל מהצעד, אחרי שכולם למדו סבל מהצעד, האם עדיין הייתי שוב מבקשת להתגרש לו ניתן היה לחזור בזמן? כן. אשמח מאוד אם נוכל להיות בקשר ולשוחח. שתקתי כל השנים והיום אני מוצאת עצמי מחלימה בדיבור