מתיחות עם הבעל

אנו זוג בני 58-59 שחיים בדרך כלל בזוגיות טובה עם 3 ילדים בוגרים ו 2 נכדים. לפני כ- 7 חודשים נפטרה אימי תוך 5 חודשים ממחלת סרטן הלבלב.היא היתה בת 79 בריאה לחלוטין, אנרגטית, עם רוח צעירה ובכלל מאוד דומננטית בחיי ובחיי 2 אחיותיי. כל שבת בצהרים היא ואבי אירחו את כולנו לארוחה משפחתית והיה כיף לאכול יחד ושהיו שם עד מוצאי שבת וכמובן גם בחגים, ימי הולדת ועוד ועוד. הקשר שלי ושל אחיותיי היה יום יומי בטלפון בשיתוף של חוויות והתרחשויות שהחלפנו ביננו. מיותר לציין שמותה התיר בכולנו חלל ע צ ו ם. היא איתי כל יום ובכל שעה, אני נעזרת בציפרלקס מאז היוודע דבר מחלתה. כיום אבי בן ה -82 נשאר לבד. כיוון שהוא מתפקד קיבל עזרה מביטוח לאומי של 6 שעות.עד החודש ישנו שם בתורנות, ומאז הוא ישן לבד, שזה די מדאיג. הוא מסרב לכל הכנסת אדם זר למגורים עימו. הבעיה שלי עם בעלי שלא כל כך מקבל את סוג הביקורים שלי אצל אבי וזה מאוד חורה לי. לטענתו עלי לבקרו פעם פעמיים בשבוע לזמן של דקות עד שעה ולא למספר שעות. אני השנה בשבתון ויש לי מספיק זמן לכך. אחיותיי עובדות ומגיעות פעם בשבוע אחר הצהריים ובשבתות אנו בתורנות. אני משתדלת לבקר את אבי בבקרים כדי שבעלי לא ירגיש לבד בבית בשעות הערב. הילדים לא גרים בבית. אולם אם אני מבקרת את נכדיי ומבלה שם יום שלם, הדבר לא מפריע לו כלל וכלל ואפילו הוא מעודד אותי להשאר שם ללא הגבלה. כל ביקור אצל אבי מעורר ריבים ומחלוקות קשות. כאשר אימו היתה מאושפזת הגעתי לאביו כמה פעמים בשבוע עם סירי אוכל, ושמשתי לו אף לחברה. לאבי אין קרובים אחרים. הוא גם איבד הורים בנסיבות טרגיות ואף אח שהתאבד, ואחות שמאושפזת בבית חולים לחולי רוח. ממקום זה אני מאוד מרחמת עליו. פרט להליכה לבית הכנסת ולביקורים שלנו הבנות אין איש פותח את דלתו. כמובן שבשבתות מצטרפים הבעלים שלנו ופה ושם נכדים.הוא עצוב מאוד, די מסוגר ומצבו הנפשי מדאיג. שוחחנו איתו על יציאה למרכז יום לקשישים, אך מסרב. רציתי להתייעץ איתך איך אני יכולה לפתור את הענין עם בעלי. ההתנהגות שלו מאוד דוחה ומעצבנת, כי אין כאן בעיה עקרונית של להשאר לבד להזכירך ביקור נכדיי. אני מאוד מתוסכלת מהתנהגותו ומכך שהוא מגביל אותי וקובע את הזמן שאני מקדישה לכל פעילות בחיי.מעולם לא השקעתי זמן ומחשבה לביקורי הוריו וההיפך היתה שותפה לכל בעיה. לאחר כל ריב איתו פעמיים בשבוע יש לי מעין גולה בגרון, אני בוכה המון וזה לא נותן לי מנוח. מעצם המריבה איתו, מעצם המצב עם אבי ושלא נדבר על אובדן אימי היקרה שכל כך חסרה לי. אפילו עכשיו אני בוכה... תודה אתי

לאתי שלום. הסיפור שלך אכן מעלה שאלות. כיצד בעלך כה מקשה את הביקורים אצל אביך, היתכן שזה יושב על קשר העבר. על אי הסכמות ועוד... יש לרכך את בעלך אך לא על ישי שכנוע אלא על ידי שתדגישי את אורך הרוח שיש בו לגבי החיים המשותפים לאורך שנים. והיכולת שלו במשך שנים לתמוך בך. ולגבי האבל יהיה קשה להסתמך רק על סיפרלקס יש לעשות עבודה של עיבוד האבל זה יקל עליך. פני לאיש מקצוע.