זוגיות

שלום אני בחורה בת 24 ויש לי חבר מזה 5 שנים. אני אוהבת אותו מאוד, ואני בטוחה שהוא אוהב אותי גם הבעיה היא, שהוא אוהב את עצמו יותר, ואני תמיד במקום השני. אני מרגישה שבקשר הזה אני תורמת מעצמי בשבילו ולא זוכה ממנו כמעט להערכה, תשומת לב. גם אם אני מבקשת את זה.. או מדברת איתו על כך, הוא מעביר נושא או טוען שהוא לא התכוון ושהוא מצטער.אני כל כך אוהבת אותו שאני לא מצליחה לחשוב על אופצייה של פרידה אבל אני כל כך פגועה ממנו..אני מרגישה שהוא לא מתייחס אליי, בזמנים שאני הכי זקוקה לו, הוא לא שם. אני חייבת לציין שזה דבר שאינו מאפיין בכלל את האישיות שלי, אני בן אדם מאוד עצמאי שתמיד יודע מה טוב לו ופועל בצורה רציונלית אני זקוקה לעזרה..מיום ליום אני מסתבכת בתוך עצמי וחוששת להיכנס לדיכאון. תודה רבה

האבה זמ דבר נהדר ומבורך בחיי האדם. אך תקשורת הבנה חמלה חשובים גם הם אם ניסיונך ואני מקווה שהם עדינים ונעשים בעיתוי הנכון ,לא עוזרים לבנותיכולת לשיחה משותפת חברית וכנה לא בהכרח חייבת להיות גם הסכמהאני מציעה להעזר באיש מקצוע לעזור קשר ממושך חבל להפסידאו לוותר ולסבול בוודאי שלא