עבודה ב"צל" המחלה

שלום, אני בן 26, נשוי ובקרוב אבא. יש לי דיפלומת הנדסאי. בנוסף אני אובחנתי בגיל 20 כחולה סכיזופרניה אך כבר מזמן לא היה לי התקף. אני כבר כמעט 7 שנים אחרי האשפוז האחרון. מרגיש באופן כללי די טוב מבחינה נפשית. אך בעייתי היא כזו: אינני מצליח להתמיד במקומות עבודה. אני נמצא בטיפול מאז שחרורי מביה"ח. אני גם סובל מבטחון עצמי נמוך. כרגע אני עובד בעבודה די נוחה ומתאגרת יחסית זמן ארוך - 9 חודשים (יחסית לזמן שאני מחזיק בעבודה ממוצעת). אבל בתקופה האחרונה עלה בי שוב הדחף לעזוב את העבודה. אני לא יודע להתמודד עם קשיים. ברגע שאני נתקל בקושי אני מחליט לוותר. הבעיה שכרגע אני כבר לא לבד, ועוד מעט אהיה אבא. מה אני יכול לעשות על מנת להחזיק מעמד בעבודה? אני עובד בעבודות בשוק החופשי מאז שחליתי. מעולם לא פניתי לביטוח לאומי ואני לא מתכוון לפנות. מבחינתי עדיפה האופציה שכל שלושה חודשים אחליף מקום עבודה וגם אשתי תומכת באופציה זו ולא באופציית הביטוח הלאומי (היא איננה חולה, או לפחות איננה מאובחנת). אבל, סגנון החיים הזה, המעבר בין עבודות, העזיבה, תחושת התסכול והאכזבה שלי מעצמי ושל הסובבים אותי ממני, מאוד קשה. ואני די סובל. אף אחד לא מבין אותי ולמה אני עוזב מקומות. המשפט הכי שכיח הוא: "לכולם קשה בעבודה, אף אחד לא נהנה, לכולם יש ימים כאלה" וכו'. בקיצור אני גורם לעצמי ולסובבי סבל. יש לי גם חברים חולים, אצלהם אני רואה תופעות דומות מבחינת עבודות ומסגרות. המטפלת שלי (פסיכיאטרית), מגיבה באותה צורה של הסובבים אותי ("לכולם יש ימים קשים"). השאלה, האם זה משהו עמוק יותר מזה? האם יש דרך לטפל בזה? האם זה האופי שלי ולא המחלה? מה ניתן לעשות? להמשיך להילחם בטחנות הרוח, עד שיגמר הכוח ואז שוב אחפש עבודה אחרת? אודה להתייחסות, "עובד עצות"

שלום. לא הבנתי מהכתוב האם אתה גם בטיפול תרופתי אך אנימניחה שהמפגשים עם הפסיכיאטרית הם גם מעקב תרופתי. האם הפסיכיאטריה מספקת לך גם טיפול נפשי רצוף של עבודה על אותם חלקים רגשים ונפשיים אשר מקשים על התיפקוד על בנית קשרים במקומות העבודה ועוד . נסה לעבות את התמיכה הנפשית. ואולי למצוא גם תמיכה במקום העבודה כדי לעבור את משברי בנית קשרים מספקים והתמודדות

תודה על התגובה. אני אכן מטופל בתרופות בנוסף לשיחות. כרגע הטיפול הוא די כיבוי שרפות. כי כל שבוע כמעט אני רוצה לעזוב את העבודה ובזה מתמקדת השיחה. העבודה בה אני עובד היא לגמרי בשוק החופשי, כלומר, אין מערך תמיכה בעבודה. ניסיתי לדבר עם הבוס בנוגע לפידבקים שמאוד חשובים לי, אך ראיתי שהוא אינו מעוניין לתת פידבקים בצורה מסודרת. אני באמת אנסה לעבוד בשיחות על הצדדים הרגשיים והנפשיים שמקשים על תפקודי. מקווה שזה יעזור. למרות שכוחות המלחמה שלי אוזלים די מהר ודי בקלות. אין לי הרבה אנרגיות באופן כללי. עובד עצות.