עצובה

לפני מספר ימים אני וחבר שלי נפרדנו אחרי שנה וחצי (שנינו באמצע שנות העשרים). אני עצובה מאוד כל הזמן, כל דבר מזכיר לי אותו כל שיר, תוכנית טלוויזיה, פרסומות, מקומות, אירועים - הוא כל הזמן בראש שלי. אני אוהבת אותו, אבל אנחנו פשוט לא מתאימים, היה לנו קשר מדהים בהתחלה, שלאחרונה רק הלך ודעך וזו הייתה החלטה משותפת להיפרד ואני הייתי ככ בטוחה בפרידה ופתאום עכשיו הגעגועים למה שהיה אוכלים אותי מבפנים ואני ככ רוצה להיות איתו, שיחבק אותי, יהיה לידי, יתמוך בי. אני מרגישה שברגע אחד נעלם מחיי האדם שהיה הכי קרוב אליי בעולם והחבר הכי טוב שלי ונשארתי עם רייקנות איומה. גם הוא אומר שהוא אוהב אותי ומתגעגע אבל אנחנו כבר לא עושים טוב אחד לשני ולא רואים עתיד לקשר... מה עושים? איך מתגברים?

פרידה מאהוב היא אבל וגעגוע לכל דבר ושלבים דומים בניהם, ולכן עליך להתאזר בסבלנות, אני מניחה שאת רק בתחילת תהליךהאבל,אם התקופה תקשה עליך ביותר חזרי לפורום ואנסה לעזור לך שוב.