פחד נטישה

שלום רב, אני בחורה בת 25 ואני חוששת שאני סובלת מפחד נטישה מאד רציני. צברתי ידע וניסיון במערכות יחסים עקב העובדעה כי היו לי המון מערכות יחסים בעבר וחלקן גם היו מאד רציניות. הפחד נוצר בעקבות גבר שאיתו חייתי שנתיים (20-22)ואהבתי אותו אהבת אמת ויום אחד הוא עזב אותי כרעם ביום בהיר מבלי שהיתה היתדרדרות (לא הייתי עיוורת למצב הוא פשוט כנראה לא החצין את הרגשות האמביוולנטים שהיו בו). מאז לא הצלחתי לפתח קשר כמו שאני רוצה למעט קשר של 3 שנים עם בחור שהיה גר בחו"ל כך שהוא גם לא היה באמת קשר אמיתי ואינטנסיבי. הרגשתי שליבי נאטם ונסגר מתוך הפחד שמא ינטשו אותי וניסיתי לחזק את עצמי בכל דרך אפשרית ולשנן שהוא לא יעזוב אותי. לחק לי המון זמן של עבודה עצמית בדייטים ומלחמה יוםיומית עם עצמי על דברים כואבים וקשים אבל אני פשוט לא מיליה לפתור את הבעיה. מה עוד שאני מתלהבת מהר וכך גם ההתלהבות יורדת מהר בעקבות האכזבות מדברים פשוטים כמו (לא מתקשר בזמן לא מספיק נפגשים וכו') עד שאני מגיעה למצב בו ההלהבות כ"כ יורדת שאני כבר לא מעוניינת. חברות שלי אומרות לי: "תשחקי קשה להשגה, את תראי התלהבות" אני לא יודעת לשחק משחקים ואני לא יודעת לא להראות התלהבות. אני הופכת לאובססיסית ברגע שלא מתקשרים בזמן ומתחילה לבכות ולשנן לעצמי מאנטרות של "תתקשר תתקשר אל מול הטלפון" ברגע שהבחור כן מתקשר אני מראה לו שהכל בסדר וכאילו אני לא כועסת ול קרה כלום בעוד בפנים אני רותחת מעצבים. נדמה כאילו שאני מנסה לדלג על השלב של ההיכרות הראשוני (שאמור להיות הכי כיפי) רק כדי להגיע לשלב של הזוגיות- לבטחון הזה שמגיע עם הזמן. ונדמה שאני ממהרת לגמור את זה ועושה כמו נבואה שמגשימה את עצמה - מרוב שאני אומרת לעצמי "הנה, היום הוא הולך לגמור איתי" זה כבר קורה. אני לא יודעת כבר מה לעשות. ואין לי כסף ללכת לפסיכולוג. אני סטודנטית מצטיינת יש לציין והדבר הזה מאד מאד מפריע לי ללימודים. העשייה והלמידה שלי בלימודים ממש תלויים במצב רוח שלי שתלוי שאם הוא יתקשר או לא. אשמח לכל תגובה שהיא. שתעזור לי להתמודד עם הפחד. אני ממש חיה בצל של הפחד שכל רגע הוא יתקשר אלי ויגיד לי שזה נגמר. (לאו דווקא עם זה אני יוצאת איתו, עם כל אחד שאני מתחילה לצאת איתו) אה ועוד משהו, מרוב שאני עסוקה בלהבין אם הוא מעוניין בי אני מתעלמת לחלוטין באם אני בכלל מעוניינת בו ולפעמים אני מבינה מאוחר מדי שאני בכלל לא מעוניינת בו ושכל הכאב ראש הזה היה יכול להסתיים הרבה לפני. כאילו יותר חשוב לי שירצו אותי מאשר שאני ארצה. תודה רבה רבה, שירלי.

לשירלי שלום . חבל על המאמץ שלך, יתכן מאד שקשר העבר השאיר אצלך טראומה שנקבע כזכרון כואב אשר צף כל פעם מחדש ואם השנים כשאינו חולף הופך לדפוס חשיבה.. טיפול קוגניטיבי התנהגותי יוכל לעזור לך . אם תירצי עזרה בהכוונה פני למיל הפרטי שלי. jud [email protected]

מה אני אשם שהיו זבלים לפני למה להעניש אותי. לא כל הגברים הם מיניאקים זה יפה ליצחוק על חצי גרוזיני וחצי מרוקאי. גם את חצי חצי