קשיים בזוגיות

שלום, אני נשואה כשלוש שנים. ודי מתחילת חיי הנישואין עלו בעיות שרק הולכות ומחריפות עם הזמן. אני רגישה ופגיעה, נוטה להיפגע די בקלות, ולבעלי פשוט אין "כוח אלי". וזה מגיע ממש לרמות של התעלמות מדבריי, הוא לא מדבר איתי, לעיתים, לאחר ויכוחים. דפוס התנהגות זה אף מחריף את הרגשתי הרעה וגורם לי פעמים רבות לבכות, מה שמעורר אצלו התנהגות שלילית אף יותר של הערות עוקצניות ומילים לא יפות. אני מאמינה בתקשורת פתוחה, לומר ולדבר על מה שמרגישים, ולא "לשמור דברים בבטן" כי זה רק מחריף את הבעיות, אך מה שקורה זה שגם כשאני מדברת ומשתפת אותו בתחושתיי (חשוב להדגיש שאני עושה את זה בצורה עדינה ולא תוקפנית, ומשתדלת למצוא עיתוי מתאים) הוא מיד מתרגם זאת כתקיפה ומנסה להתגונן ולתקוף חזרה. התנהגות זאת רק מקשה יותר, וגורמת לי להחסם עוד יותר. כיום אני מרגישה שאין אוזן שתשמע את תחושותיי ובעיותיי בבית. אין מרגישה עצורה וחסומה רגשית. יש לי המון מה לומר לו אך בכל פעם שאני מנסה לפתוח את הדברים הוא מיד מתנפל וסוגר עניין בתגובה שפשוט חוסמת אותי. לאחר מריבה כזו אנו לא מדברים מספר ימים, כמעט לחלוטין. אני מרגישה אובדת עצות!!!! האם יש סיכוי לזוגיות כזו? האם יש אפשרות בכלל ששני אנשים כל כך שונים יכולו לחיות חיים מאושרים יחד? אני מרגישה שהזוגיות הזו פוגעת בי ומפוררת אותי רגשית. האם יש למישהו עצות???

לשיר. בוודאי שיש סכוי הזכרי בכל מה שעבר בניכם עד שהחלטתם להתחתן זה קיים שם אך נישכח. הבכי שלך הוא מקור של איום על בעלך הוא אובד עצות ואינננו יודע כיצד להגיב , הוא מגיב כך כדי לא להתחבר לכאב שלך, וכל היתר תביני יותר אם תוכלי להיות בקשר עם מטפל זוגי , נישואין מודעים הם תהליך ארוך של השקעה ובניה וכולנו יכולים ללמוד איך עושים זאת. אם תקבלי את דעתי , אוכל לעזור לך בהפניה,דרך המיל הפרטי שלי. בברכה יהודית

לשיר. בוודאי שיש סכוי הזכרי בכל מה שעבר בניכם עד שהחלטתם להתחתן זה קיים שם אך נישכח. הבכי שלך הוא מקור של איום על בעלך הוא אובד עצות ואינננו יודע כיצד להגיב , הוא מגיב כך כדי לא להתחבר לכאב שלך, וכל היתר תביני יותר אם תוכלי להיות בקשר עם מטפל זוגי , נישואין מודעים הם תהליך ארוך של השקעה ובניה וכולנו יכולים ללמוד איך עושים זאת. אם תקבלי את דעתי , אוכל לעזור לך בהפניה,דרך המיל הפרטי שלי. בברכה יהודית

שלום לך, אני אפתח בכך שכל החיים במערכת יחסים הן פשרות פשרות ושוב פשרות,ממה שניתן להבין מדברייך זה שבעלך הוא היחיד בכל הסיפור שלא מתנהג כמו שצריך,אז אני אחזור על המשפט הנדוש שלטנגו צריך שניים,תראי,להגיע למצב שכזה זה לחבר חוליה ועוד חוליה ועוד חוליה שום דבר לא קרה ביום אחד,למרות שבעלך מתנהג בצורה קיצונית שכזו ניתן לשקם מערכת יחסים שכזו אבל לפני הכל צריכה להיות כאן הסכמה והבנה מלאה של שניכם כי אחרת בלי הזדמנות אמיתית של שניכם לתקן אין סיכוי שמשהו יזוז כאן,אני מציע שע"מ לבדוק את הרצונות האמיתיים שלו עלייך לפנות אליו בצורה עדינה בהצעה של שיפור הזוגיות ע"י טיפול ולא חסר מרכזים כאלו,אני חושב שדרך ההצעה הזו את תוכלי באמת לדעת כמה הוא רציני ומבין שאתם נמצאים במקום לא טוב,אם הוא יסרב לזה מה שיכול להיות,את תצטרכי להציב לו אולטימטום ולהגיד לו או ייעוץ או גירושין ואל תפחדי כי כמו שזה נשמע לך מפחיד אותו זה עלול להפחיד יותר והוא יכול להתעורר ולהבין שזה לא מה שהוא רוצה,אבל תהיי נחושה בדעתך,תראי אני גבר וגברים מטבעם פחדנים בכל מה שקשור לביתם ולנוחיות שלהם ואנחנו לא נוותר בקלות על זה,אבל, אם הוא יסכים ללכת איתך לגירושים אז אולי נגמר לו ממך או שיש לו מישהי או מי יודע,אבל דבר אחד בטוח שאת לא צריכה להיות שם ולסבול את כל זה.דרך אגב אני נשוי ונמצא גם בסיטואציה דומה.ישנם יועצים דרך אגב במסגרת העיריות והם יחסית מאוד זולים אם ישנן בעיות כלכליות כאלה ואחרות.את יכולה ליצור איתי קשר דרך המייל אם מה שרשמתי עוזר לך ואת רוצה להיעזר בי אני אשמח.בהצלחה לך.

תודה על התגובות וההצעות. משיחות קודמות עם בעלי הוא מעדיף לנסות ולעבוד על הזוגיות בכוחות עצמנו, ניסינו אין ספור פעמים לדבר על הבעיות, ולנסות למצוא פתרונות שונים. דברים לאט לאט משתפרים, אך כאשר אנו רבים ממש עולה התחושה שכל אחד מגיב בצורה ההפוכה למה שבן הזוג זקוק לו, ואז אנחנו נכנסים למעיין מעגל קסמים... ניסינו כמובן לעבוד על כך, אך זה מאוד מאוד קשה, ולמרות הרצון הטוב, ברגע האמת ברוב המקרים דפוס ההתנהגות הבעיתי חוזר. האם יש דרכים נוספות לפני פניה לטיפול זוגי, כגון ספרים על זוגיות או משהו אחר, או שאנו נמצאים כבר בנקודה שעזרה מקצועית היא הפתרון הטוב ביותר??? אם יש דרכים נוספות, אשמח לקבל עליהן פרטים. תודה