איזו פדיחה עשיתי לעצמי...

שלום אני בת 28 ומטופלת מזה מספר שנים נגד דיכאון. ישנו שיפור משמעותי במצבי. יש נושא אחד שמאוד מציק לי והוא הנושא המקצועי.בגלל כל מה שעברתי עד עכשיו בחיים ולא הייתי בשלה מכמה בחינות, לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים שלי. אך כיום מצבי הרבה יותר טוב, אני מסיימת תואר ראשון ואני עובדת. לפני מספר ימים עשיתי לעצמי פדיחה רציהנית בגלל חוסר הבטחון שעדיין קיים בי. אני עובדת בתור מזכירה אצל מנכ"ל אבל חלק גדול מעבודתי הוא טיפול בפניות הציבור. מבחינה פורמלית אני לא אמורה לטפל בפניות הציבור אלא רק צריכה לעקוב שהן מטופלות אך מכיוון שעם הזמן מצבי השתפר והתחלתי להגדיל יותר ויותר את הראש ופשוט התחלתי בעצמי לטפל בפניות הציבור. באיזשהו מקום זה מציק לי שאני עובדת בתור מזכירה. לפני מספר ימים יצא כך שהמנכ"ל היה בכנס שבו היו גם חברים של החבר שלי.קבענו לצאת בערב לצאת איתם ויחד איתם באו כל מני אנשים שהיו בכנס הזה. יצאנו כולנו ביחד, כולם שם היו עורכי דין. איך שהוא התחלנו לדבר על זה שהמנכ"ל שלי נמצא עם בת זוגתו שהיא עורכת דין בכנס הזה. הם הכירו אותה ואז התחילו לשאול אותי איפה אני עובדת ומה אני עושה ואז פתאום הרגשתי בגלל חוסר הבטחון שלי שאני לא מספיק טובה אם אני אגיד שאני המזכירה שלו כי כולם סביבי הם עורכי דין ושופטים ואז ניסחתי את זה בצורה כזו שאני עוסקת בעיקר בפניות הציבור. באותו הרגע רציתי לקבור את עצמי. אני בעצם עיגלתי פינות ולא לגמרי שיקרתי אך הרגשתי רע עם זה. המנכ"ל שלי הוא לא הבוס הישיר שלי אך אנו עובדים פיסית באותו משרד. כך יש גם מצב שהוא לא יודע שאני מטפלת בפניות הציבור ותופש אותי בתור המזכירה שלו. לאחר היציאה כולם התפזרו ואני לא הפסקתי לחשוב שהאנשים האלה יפגשו את הבוס שלי בכנס הזה ואז יגידו אה פגשנו מישהי שעובדת עם אישתך ומפה לשם אני אצא כשקרנית.הרגשתי נורא עם זה שהבוס שלי ידע מזה, החברים שלנו ידעו מזה. היום באתי לעבודה והיה נראה שהמנכ"ל מתנהג אליי מוזר אך אולי זה לא קשור אליי. אני כל כך מתפדחת בגלל מה שקרה. אמינות זה נושא מאוד רגיש.ואני עשיתי את זה מתוך חוסר בטחון אבל לך תסביר את זה לכל העולם. דפי

לא קרה כלום יכול להיות שהוא בכלל לא שם לב. לפעמים אני כותבים לעצמנו תסריטים הזויים את לא ממש שיקרת ואם זה הפריע לו אז הוא בטח יגיד לך ובינתיים תמישכי בעבודה של פניות הציבור וזכרי "לא להתבייש כלל"...

לדפי שלום. אם האירוע לא יתפוגג וימשיך להטריד אותך, תמיד תוכלי לפנות לבוס ולספר לו על הפגישה עם החברים שלו. קשה לי להאמין שימשיכו לעסוק בזה אך הבוס זה לא כל העולם. טעויות הם חלק מחיינו, ואם ישאל תמיד תוכלי לספר את האמת ולהתנצל בהצלחה יהודית.