האם אני חריגה בעיני הבריות?

אני כבת 50 מטפלת במשפחתון. הנכדים שלי והתינוקות בו אני מטפלת מאד אוהבים אותי. אני מאז ומתמיד מרגישה את עצמי ילדה כבת 13. אוהבת להשתטות, יש בי רוח מאד צעירה, גם אגב המראה החזותי שלי מאד מאד צעיר. אך כשאני עומדת ליד בעלי וליד אנשים בגילי, אני מרגישה פער עצום, הם רציניים ובוגרים ואני מרגישה ילדותית ולא מרגישה נוח במחיצתם. לכן ילדים קטנים מאד אוהבים אותי והם מחזירים לי אהבה ריבית דריבית. האם אני חריגה בעיני הבריות? מצד אחד אני מרגישה טוב עם עצמי ומצד שני ליד אנשים בערך בגילי, אני מרגישה ילדונת וקשה לי להיות מבוגרת ובוגרת יתכן והם רואים אותי חריגה /שלילית? - תודה - חגית.

הי לך, אני אמנם בת 33 ומרגישה בדיוק כמוך עדיין רווקה והרבה פעמים חושבת שאולי זו הסיבה אני מצליחה להשתלב עם מרבית סוג האנשים (רק שלא יהיו פלצנים) וכמו שאת אומרת - עם אנשים רציניים מדי או בוגרים מדי אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ מה שלא תמיד בא לי בקלות. עם ילדים מאז ומעולם אני מסתדרת הכי טוב שבעולם והם גם איתי למרות (ואולי זה ישמע מוזר) הרבה פעמים אני אפילו מרגישה נחותה ליד בני 16 17 שאני מרגישה שבוגרים וחכמים ממני אני לא אומרת שאין בי בגרות אך לפעמים הילדותיות שלי אני חושבת נובעת אולי מחוסר ביטחון / התמודדות עם העולם האמיתי שהמומחים יביעו דעה לא אני

ההפך אני חושבת שהרבה מקנאים בכם (כולל אני)והיו רוצים להיות כמו שאתן זה דבר מדהים להיות ילדותי ושמח ובכלל לא חריג בי

זהו, שהעניין הוא שאני לא מרגישה או חושבת שמקנאים בי ההיפכך הוא הנכון, אני מרגישה שאני לא ברמת "שכל" אם ניתן לקרוא לזה כך שמשתווה פחות או יותר לממוצא הגילאים שלי ומכל דבר וזה כנראה ממבוכה אני עושה שטויות ומגיבה בצורות שלא כל אחד היה מגיב אומר שאני יודעת להיות רצינית כשצריך אך מרגישה כמו ילדה בכיתה ב' כל חיי

לחגית שלום. אני אחלק התשובה לשני חלקים. היכולת שלך להשאר ילדה ולהשתטות, זאת תכונה נהדרת בעבודתך ובתנאי שאת יכולה להיות גם רצינית. גם מעמיקה וגם מתפתחת רוכשת ידע והשכלה כפי שנידרש ממי שעובדת עם ילדים שהם דור העתיד. אבקשך לבדוק ,האם השתטות היא לא דרך של המנעות מליצור שיחה או קשר עמוק . ופחד להיחשף. אם תבדקי מה הגורם מאחורי ההתנהגות תוכלי גם ליצור מצבים והתנהגויות חילופיות. ובעזרת יעוץ מקצועי. בהצלחה יהודית