זוגיות ודכדוך

שלום, אני בת 24, נשואה 4 שנים ללא ילדים. (הייתי בהריון טבעי עם תאומים לפני כשנתיים שהסתיים, לצערי, בשבוע 22 ,עקב צירים מוקדמים). יש לי בעל מקסים ותומך בן 26. לשנינו עבודות טובות שהתחלנו לאחרונה. יש לנו דירה חמודה, הורים תומכים מאד, ובעיקרון- כמעט כל מה שכולם רוצים. בחודשים האחרונים אינני במיטבי. יש לי חיידק בקיבה (הליקובקטר), ולמרות שאומרים שזה לא מחלה ולא נוראי כ"כ, אני נכנסתי לסחרור מטורף בגלל האנטיביוטיקה החזקה, הפסקתי לאכול, ירדתי במשקל (שזה דווקא כיף...), אני מאד חלשה, הברזל צנח, הפסקתי להתעמל ואני מאד עצובה. המצב מונע ממני לעבור טיפולי פוריות, שאני כנראה זקוקה להם עכשיו, כי עובדה שאני לא מצליחה להיכנס להריון. אני לא מסוגלת לחשוב על הריון עם החולשה והדיכאון הזה, ובעלי כ"כ רוצה... כן, אנחנו מדברים. כן, הוא מבין ואוהב ולא מלחיץ, אבל אני ביומיים האחרונים לא מסוגלת להיות במחיצתו, אני פשוט פורצת בבכי. (ארבעה חודשים אני עם כל הסיפור...) אני מבוהלת מהאפשרות המפחידה שאני אתקע במצב ה"חלושס" הזה, הדכאוני הזה... אבל יותר מהכל- אני חסרת ביטחון במחיצתו. והוא כ"כ אוהב אותי ומנסה לשמח אותי, ודווקא בטלפון מהעבודה זה מצליח לו. אבל כשהוא לידי פשוט יש לי גולה בגרון ואני נתקפת חרדה, בהלה, לחץ, דיכאון. אולי בגלל שאני מרגישה שאני לא יכולה לתת לו מה שהוא כ"כ רוצה... אני עושה ה כ ל כדי לצאת מהמצב הזה: עובדת, לומדת, קונה בגדים, מדברת איתו (וזה קשה לי), אני מנסה לשכנע את עצמי שזה טבעי שמרגישים רע תקופה מסוימת, אבל קשה לי להיות בזוג ולהרגיש ככה, אני מרגישה שאני מאכזבת. מה קורה לזוגיות כשאחד מבני הזוג לא במיטבו? איך אני יכולה לטפל בעצמי ועדיין לא להרגיש שאני מזניחה אותו? (אני חלשהף אין לי כוח לעשות כמעט כלום) ולמה אני רוצה שהוא יתרחק ממני? הרי אני אוהבת אותו והוא הבעל היקר שלי, אז למה אני ככה? למה?

לעיינה שלום רב. את מתארת מצב של חולשה נפשית לצד התרדרות פיסית. אני מציעה לך לנוח יותר להניח כרגע את מחשבות הפוריות, כשתרגישי יותר טוב . תפני לעזרה ולהדרכה נפשית,אין ספק שעברת טראומה שנוספו לה ביטויים גופניים. הדרכה זוגית ו/או פרטנית. תעזור לכם לעבור את התקופה הנוכחית,ותכין אותך להתמודדויות העתיד. אם תרצי את עזרתי פני למיל הפרטי שלי. [email protected] גודי