איך להפריד בין הרגש וההגיון

שלום לך, ברור לי שאני הולכת לשאול את שאלת מליון הדולר, ובכל זאת. אילו המלצות היית נותן לי כאישה פנויה בת 40, אם לילדה מטריפה בת 13, שנראת נפלא, נשמעת מצוין, ובסביבתי לא מבינים איך עדיין "אף אחד לא חטף אותך"? ובכל זאת אני לבד? שאלה רטורית, סביר להניח שההצעה האפקטיבית היא לצאת יותר, להתכתב באינטרנט ועוד. יצאתי עם גבר בן 45, מפנם, שאינו מפגין רגשות, לא ממש מבין את "השפה" שלי ובכל זאת היו בו דברים חיוביים שפיתחתי בעקבותם רגשות עזים כלפיו. אני מבולבלת. לא ברור לי אם האיכויות שאני משייכת אליו הם טובים או לחילופין כל כך הרבה זמן הייתי לבד שפשוט התפשרתי על הגבר האחרון שהתבונן בי בעניים מעריצות. שהרגשתי חזקה בין חלשים. האם יש לך או למשהו או מישהיא מבין הקוראים/ות עצה? ברור לי שרוב הזמן אני "מכוונת" נמוך וידוע לי גם למה. ובכל זאת הייתי רוצה לשמוע עצה איך בכל זאת יודעים שלא מפספסים מישהו בחיים למרות שכל הסימנים מראים שאין יכולת לזוגיות בקשר שבו הבחור חוץ מלהעריץ לא עושה שום דבר מחייב כלפי או ביחס לקשר בנינו כמו מחוייבות רגשית בהבעת הרגשתו, מחויבות פיזית כגון מגורים משותפים (יצאנו שנה וחצי), כמו עזרה כלכלית או פרגון באמצעות יציאה לחופשות ו/או פינוקים שנשים אוהבות? לשיטתי - מי שאוהב אותי יפרגן, ידאג ירצה לראות אותי מחייכת. אולי אני חיה באשליה של רומן שטחי? ביחס שאני נותנת לאחרים הדברים הללו נראים לי הכי פשוטים ובסיסיים. ברור לי שלא כל מה שנכון בעניי נכון גם בעניי אחרים (נשים וגברים כאחד). מה עושים כשההרגשה של הפיספוס קיימת וההיגיון צורח - מספיק, פסיכית אילו עוד הוכחות את צריכה כדי להבין שהבחור לא מתחייב והוא לא מבין על מה את מתחילה לדבר? השפה הקודמת שלו עם בת זוגתו הייתה - שתיקה. לא ניתוח בעיות, לא שיחות פתוחות, לא ליבון עיניינים. אז מה אני מגיעה ומחליטה לעשות שינוי - בשם האהבה? אני מאוד נאיבית..נכון? תודה

ליבי איתך . גם אם אין חיי דומים לשלך ! לעולם לא נפריד בין רגש והיגיון .פן נאבד את שיווי המשקל ! מודעות כבר יש לך. עתיד שלם מחכה לך . אהבי את עצמך .ואולי בלעדיו .אינך תמימה ...מטיבעך את אדם תומך . במיוחד באחרים . קריאתך לתמיכה איננה תמימות !! אלא רק צורך בסיסי שקול אל מול העולם לתגמול ..הולם ! באהבה . נפש