שאלה

שלום רב, לא אוכל לתרום לשקט הנפשי שלך, מלבד איזכור הרעיון שעל טעם וריח אין להתווכח, והצבת העובדה - שאהבה היא אינה התרחשות רציונלית. עד כאן - התיחסותי לשאלתך. ואני מרשה לעצמי להציע לך שתקחי את ההזדמנות הזו, שבה יש לך מעורבות רגשית לגבי משהו שנראה לך חריג, ותתבונני על עצמך: האם ישנם מצבים בהם את מעיזה להיות לא שגרתית? ואפילו חריגה? יתכן ומה שהתרחש בחייו של הידיד שלך יכול לתת לך מקור השוואה: מהו מגוון קשת ההתנהגויות של אחרים שאת מוקירה, לעומת הרפרטואר שמצוי אצלך. האם לאחרים יש סבירות גבוהה להיות יותר מגוונים? יותר עשירים במרחב אפשרויות התנהגות? מתנהגים לפי צו מצפונם וליבם ביתר חופשיות ממך? הצעתי לך שתבדקי, באמצעות הרהור מפעם לפעם, האם יתכן והנטייה הטבעית שגילית לעזור לחבר(בפניה אלי) - מכילה מניע מורכב יותר: נסיון לדחות או לדחוק מסדר היום של חייך את המצבים שבהם ההתנהגות היצרית, הספונטנית, הפרטית - אינם מסתדרים כל כך טוב עם התנהגות "ילד טוב ירושלים". במידה ויש משהו משמעותי עבורך בשאלות שלי, טוב תעשי אם תלכי הלאה עם ההתרחשות שהציתה את כל העניין, ובמקום לטפל בה בהבט הבין-אישי, תעבירי את ההתבוננות לאזור התוך-אישי שלך. אמנם נכון שפעמים רבות נדרש איש/ת מקצוע שיסייע בכך, אבל הסיכוי גדול שעיסוק במרחב התוך-אישי שלך ירחיב אצלך במידה ניכרת את אופן ההתיחסות הבין-אישי. בשפה היום יומית, ההצעה שלי נקראת: הצצה ובחינה של הסטראוטיפים שלנו, תוך נסיון לתהות האם אנחנו אוחזים בהם, או הם בנו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם