פנויה/תפוסה

אני בת 27. אני כל הזמן יוצאת עם בחורים, אבל לא "נתפסת" באף אחד. כלומר, אני מנהלת קשרים קצרים, מסיימת אותם במהרה. גם כשאני מתחילה קשר, בתוך ראשי אני כבר רואה את סיומו. לכן, אני תמיד משתדלת לא להיות מעורבת רגשית יותר מדי.... כדי שאחר כך, הפרידה תהיה קלה עבורי. תמיד נראה לי שאכיר גבר יותר טוב מהנוכחי.... אני חיה בתחושה שמגיע לי יותר טוב, מעין חוסר שביעות רצון תמידי. ראוי לציין שאני בסה"כ מכירה גברים טובים, נחמדים אך ברגע שאני חושבת על קשר ארוך טווח ורציני אני חשה רתיעה. לעיתים קרובות, יש לי תחושה שאם אני אתמקד בגבר אחד- אני אפספס מצד שני הזדמנויות אחרות, אולי טובות יותר מפני שאני "תפוסה". לדעתי, התרגלתי מאוד לכך שרוב הזמן אני פנויה ובין לבין אני יוצאת עם בחורים. לכן, ברגע שאני יוצאת עם מישהו והקשר מתחיל להתארך, אני חשה "מחנק", קשה לי להודות בפני אחרים שיש לי חבר (כי אני רוצה להשאיר את כל האופציות פתוחות) ואני מתגעגעת לחיים שלי בתור פנויה. יתרה מכך, שמתי לב שכאשר אין לי חבר- החיים שלי יותר מעניינים. כלומר, אני קמה בבוקר ואני לא יודעת מה ילד יום.. כל נסיעה ברכבת, הליכה לסופר או כל פעולה פשוטה הופכת למעניינת משום שהיא יכולה להוות נקודת מפגש להכרות עם בחורים. ממש התמכרתי לתחושת האי ודאות הזאת של "מעניין מה יהיה היום? את מי אכיר? מי יחזר אחרי?". אני מודעת גם ליתרונות, הקיימים כאשר יש חבר קבוע: יש מי שיקשיב, יחבק, יפרגן, יש תמיד עם מי לצאת וסופי השבוע תמיד מלאים בתוכן. למרות כל זאת, אני תמיד בסוף בוחרת לחזור לסטטוס של פנויה (מעניין למה?). נקודה נוספת: אני חושבת שאני לא מצליחה להתמקד בקשר אחד ולטפח אותו משום שבתוכי תוכי אני לא מחפשת "חבר" אלא "בעל" (כלומר, בן זוג לכל החיים) ולכן קשה לי למצוא את מבוקשי. כל אחד כמעט מתאים אבל חסר לו דבר או שניים. בכולנו יש מגרעות וזה בסדר אבל ברגע שאתה שואל את עצמך האם אוכל לחיות עם המגרעות הללו כל החיים- זה מגדיל את חשיבות העניין. נקודה נוספת: אולי טרם הכרתי את בחיר ליבי. אולי כשאכיר אותו, באופן טבעי לא ארצה להיות פנויה ולא אחפש אופציות נוספות כי החבר יתאים לי ויספק את צרכי ומאווי בכל התחומים. מי יודע? לסיכום, בכל הכנות- אני יודעת שאני רוצה לאהוב ולפתח קשר אמיתי אך הדברים שסיפרתי מפריעים לי בכך. עזרו לי להבין את התהליכים אותם אני עוברת.

לפי דעתי את צריכה לצאת כדי להכיר מישהו רציני ולא סתם חבר ! כשתמצאי- אז תדעי ! לכולם יש מגרעות אך בחיים מתפשרים אחרת לעולם לא תמצאי . לכל אחד יש בסוף את המזל שלו וכל אחד מוצא בסוף אך... אנשים שרק מחפשים מגרעות כל הזמן ופוסלים - הם גם לא ימצאו !!

את מעוניינת בקשר בזוגיות " מפרספקטיבה נראה שאת עוסקת ברכישת " מוצר " בטווח ההקצר את "משתמשת וזורקת " (אני יודע שנשמע אנכרוניסטי ) בחורים המספקים את צרכיך וציםפיותך . לטווח ארוך את מעוניינת ב " בעל אידאלי " ללא מגרעות שיתאים בדיוק לחלומותיך הילדותיים. הגיע הזמן שתנסי להתחבר לאנושיות שבבחורים שאת פוגשת : נסי לראות בהם בני אדם שלמים ופחות אוסף של חלקים לשימושך האגוצנטרי. גם הניתוק הרגשי מנשוא שימושך הארעי (היינו חבריך )הופך אותך לרובוט חסר סנטימנטים . אני יודע שאני מתבטא בישירות לא נעימה אולי. אבל את חייבת להתעורר מתפיסתך הלא בוגרת, שיטחית ומזיקה (לעצמך ולאחרים ). ילדתי....כי את ילדה המשחק הזה, האוננות הרגשית תיגמר מתשיהו ואת עלולה להשאר לבד,ללא פנטזיות וללא בבן זוג. את צעירה אך לא צעירה מידי. שתעברי את גבול גיל השלושים ללא חבר ושקועה בפנטזיות כל העסק יהיה פחות משעשע עבודך, את עוד עלולה בשלב כלשהו למצאו את עצמך משוטטת במועדונים לפנוים פנויות. טוב עשית שפנית לפורום הזה . זה מראה שמשהו מציק לך שם בפנים. תופסת שההתנהלות שלך לא בדיוק עולה בקנה אחד עם ציפיותך הנורמטיביות. טוב שפניתי בוודאי תזכי לתגובות אוהדות ותהיחסות מקתועית . פני לטיפול לפני שיהיה מאוחר מידי . באהבה מרטין

זה בסדר.. יש לך הרבה מה להציע ואת מחפשת את גבר החלומות שאינו בנמצא. את רוצה בחור מהליגה הראשונה, אבל הבעיה היא שבחורים כאלה גם הם נהנים משפע הצעות ואפשרויות לכן התחרות שם קשה. בנתיים את יוצאת עם בחורים טובים, ואפילו טובים מאוד ואף אחד לא ממש עושה לך את זה. יכולות להיות לסיפור הזה מספר התפתחויות. האחת שיבוא מישהו בעל אופי ואישיות שיכבשו אותך ויוציאו ממך את כל הרצון להתרגשויות נוספות. הוא יהיה כל כך מרגש ומדהים שכל היתר יראו בעיניך כבזבוז זמן מיותר. השניה שלא תמצאי את אותו בחור ואז לאט לאט תתבגרי, יופייך המדהים יפחת וכמות המחזרים תפחת עימה. גם הרצון בעוד מחזר ועוד מחזר ירד ותרגישי בשלה להכיר את אותו אחד ויחיד. לדעתי אין לך מה לדאוג בינתיים. תמשיכי להינות תעשי חיים ובסוף גם את "תיפלי" ברשת של דייג מיומן כמו כל רווקה מבוקשת אחרת. ארז