מריבות
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום, אני בת 27 נשואה כ- 5 שנים עם ילד בן שנה וחצי. עד ללידת הילד מערכת היחסים שלי עם בן זוגי היתה נהדרת, תקשורת טובה, זוגיות טובה. לאחר הלידה נאלצתי לעזוב את מקום העבודה ומאז אני מחוסרת עבודה ומטפלת בילד, ומאז החל יחסו של בעלי להשתנות כלפי, מבחינת חיבה ותשומת לב, הוא החל להיות אדיש אלי ולקבל אותי כמובנת מאליו. לטענתו אני כל הזמן עצבנית ואפילו מחפשת סיבות לריב. כל נטל הטיפול בילד נופל עלי גם ברגע שבעלי חוזר הביתה, הוא מיד מתפנה לעיסוקים שלו לשבת ליד המחשב עד השעות המאוחרת של הלילה, וגם לאחר שיחות שנהלתי איתו בעניין דבר לא השתנה. בעלי לא רואה שום בעיה במערכת היחסים שלנו, יותר מכך הוא לא חושב שיש סיבה שנשקיע יותר או אפילו נטרח להיות לבד, מבחינתו כל העולם שלנו כרגע ולתמיד יסתכם בילד. אני מיואשת ומדוכאת ממערכת היחסים שלנו שלא לדבר מעצם העניין שאני בבית לא מרצוני. כיצד עלי לנהוג איתו ומה לעשות כדי לשפר את היחסים בינינו. תודה
שלום רב, לידה עושה משהו עצום למשפחה, ולידה ראשונה בפרט. מרבית הפעמים הענין רק חיובי. בחלק מהמשפחות יש מהפך בתחום היחסים האישיים, כשהגבר מרגיש זנוח וכמעט נבגד. לפעמים המקור הוא אצלו, בשל היותו רגיל להיות היחיד והמיוחד שמקבל תשומת לב, ולפעמים זו התקופה בה היחסים בין השניים, ובעיקר המיניים - יכולים להדחק הצידה, מבחינת בת הזוג. מציאות כזו מעידה על תשתית שבה נבקעו פערים משמעותיים. אם מה שכתבתי מעורר אצלך תחושה של רלוונטיות, סביר שתהליך הוועצות מקצועי הוא מה שיתאים לכם ביותר, כדי לשנות את המציאות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
