האהבה פרחה מהחלון??...

אני אלמנה + ילדים שנישאתי בשנית. הכרנו לפני כשנה וחצי והיתה אהבה ענקית ותחושה שיש לנו על מה לדבר ויש מצב לנסות להקים משפחה. שנינו טיפוסים שאוהבים להיות יחד המון אך גם זקוקים, בעיקר בעלי, את ה"לבד". חשבנו שזוגיות שתתאים לנו עלולה להיות כזו שלכל אחד תהיה פינה משלו. יותר נכון, בעלי בנה, בהסכמתי, "ביקתה" בחצר ושם הוא "בורח" כדי להיות עם עצמו. הדבר גורם לי תסכולים רבים. מה גם שהתקפי דיכאון מציפים אותו והתחושה היא שהחיבור הפך להיות רופף ויש מתח רב, מצידי. הוא טוען שזו תקופה וזה יעבור. שאתן לו את הזמן להיות עם עצמו על מנת שיוכל לברר לעצמו כל מיני דברים. אך קשה מאד לחיות עם אדם שאמנם מתפקד רגיל אך מצבי הרוח תוקפים אותו חדשות לבקרים. גם אם הוא מתעקש שאין זה קשור אלי. יחסי המין ממש על הפנים. אין לו חשק ואני מאד מתוסכלת. אני זקוקה לחום שלו ולמילה הטובה. כמובן שקשה לי לתת לו מילה טובה ונעימה כי אני כועסת עליו. מה לעשות?

אין לך מה לכעוס עליו וזה בוודאי גם לא יעזור לקשר בינכם. אין לך מה לכעוס אלא ההיפך כי הוא הטיפוס שצריך את התמיכה, תשומת הלב,הביטחון שאת מסוגלת לתת לו , והוא אכן צריך הרבה מרחב להיות עם עצמו ,כי הקשיים שלו הם עם עצמו .אז אל תקחי על עצמך את כל הקשיים של הקשר.הוא פשוט אדם אחר עם קשיים ומצבי רוח ואת צריכה ללמוד לקבל את זה כפי שזה מבלי לייחס כל דבר לעצמך. רוב הסיכויים שהוא לא מרגיש טוב עם עצמו ועל כן אין כאן מקום לכעס אלא לתמיכה, אמפטיה,הקנית ביטחון.ככל שתרדי עליו או תשדרי לו חוסר שביעות רצון הוא ילך ויסתגר עוד יותר. אני יודעת כמה זה קשה לאנשים רגילים,זורמים ולא מתוסכלים להבין ולהסתדר עם אנשים מופנמים ועם מצבי רוח,פשוט קשה לנו להבין את זה כי אנחנו לא כאלה.אבל האנשים לא בנויים אותו דבר. הכי חשוב באמת שתביני שהקשיים שלו לא בהכרח קשורים בך וככל שהוא ירגיש יותר טוב עם עצמו הוא יהיה יותר פנוי ופתוח להיות בקשר טוב גם איתך.זה לא שהאהבה פרחה מהחלון .ההיפך. אנשים כמוהו זקוקים לבטחון, רגש ,אהבה יותר ממה שאת חושבת.מאחר ואת כבר בתוך הקשר הזה -אני חושבת שאין לך ברירה אלא לשנות גישה.