להשלים חומר

שלום רב, משולבים כאן ענייני נוירולוגיה, ופסיכולוגיה. הנוירולוגיה צריכה לאבחן את מהות הפגיעה, דהיינו המיקום ושיעור הנזק ומידת ההפיכות או הקביעות של המצב. יש הרבה אזורים מוחיים שיש להם תחליף בדמות אזורים אחרים ששם יש "גיבוי חלקי", וזהו מצב שבו יש סיכוי לשיחזור מהיר של הידע, ולהתעדכנותו. יש גם סיכוי לשיפור עקב התערבות תרופתית, במקרים מסויימים. במילים אחרות: לפעמים מה שלא עושה השכל – עושה הזמן. שלושה תחומי פסיכולוגיה יכולים לסייע למצבך, ומומלץ שתעזר במומחים, ולא רק בלמידה עצמית : הפסיכולוגיה השיקומית תדע לאבחן את תהליך השיקום. כמו שיש התעמלות שבה מחזקים שריר מסויים, כך יש "מסאז' למוח", שמפעיל יכולות וקשרים מוחיים אסוציטיביים. הספר "הגמד החושב" של ניצה אייל, יביא אותך לתחום. הפסיכולוגיה החברתית תוכל לתת הצעה לתהליכי חיים שבהם אתה וסביבתך תוכלו לאמץ תכנית פעולה של עשייה, דיבור, התנסות וכו' – בהתאם לתכנית מובנית היטב, שתסייע למוטיבציה שלך. קריאה או צפייה בסרטים על הפסיכולוגיה של ספורטאים – תיתן לך מושג במה מדובר. הפסיכולוגיה התעסוקתית תסייע ע"י איבחון יכולותיך, ובחינת מה שתוכל לעשות בתחום המקצועי שלך, בשלבים ההדרגתיים של השיפור המיוחל. למשל: נניח ואתה פסיכולוג שמלמד באוניברסיטה, והעניין כעת מאד בלתי אפשרי, כי המידע, הארגון, יכולת התקשורת – נפגמו. יתכן ומשהו חליפי בתחום המקצועי, כמו למשל – סקירת מחקרים חדשים, הינה תפקיד סביר. אפשר גם שהאבחון התעסוקתי יניח על סדר היום שלך עוד שניים שלושה עיסוקים שמתאימים לך, ושקלים יחסית להכשרה. פסיכולוג שעוסק בהדרכת בני נוער, או בהפעלת תכנית תרבות בבית אבות גדול – הנן דוגמאות לתוצר ייעוצי שכזה. הספר של ארניה ינאי, על הכוון תעסוקתי וחיפוש קריירה, יתן לך את הפתח הראוי להבנת הנושא. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם