צריכה עזרה

שלום, אני בת 28 בהריון שני בחודש רביעי יש לי ילדה מקסימה בת שנה ואני פשוט מרגישה שהכול סוגר עליי כלומר שכלום לא משמח אותי יש לי חששות וחרדות מה יהיה כשאלד ואיך אתמודד עם המצב שיהיו לי שתיים, אני רוב הזמן ממש על סף דמעות ועוצרת את עצמי או שפשוט רצה לשירותים לבכות אני לא יודעת מה לעשות הדבר היחיד שמשמח אותי היא הילדה שלי שמכניסה לי אור בחיים ,בעלי כבר לא יודע מה לעשות מה שהוא לא עושה מעצבן אותי או שגורם לי לבכות אני יודעת שהוא לא אשם ואני כל הזמן מבקשת שיסלח לי על השגעונות שלי אבל פשוט נמאס לי להרגיש ככה אפילו לשכב איתו לא בא אני מרגישה שגם חבריפ שלי מתרחקים מימני יכול להיות שאני מקרינה דיכאוניות והם מתרחקים למרות שאני משתדלת להראות שהכול בסדר ומתי שצריך לצחוק אני צוחקת (כמובן בכוח אבל צוחקת) אשמח אם תעזרו לי ש

תראי, אני לא פסיכולוגית וגם לא פסיכיאטרית, אז אני יכולה לכתוב דברים שאולי שרון לא יכולה. כשהייתי בהריון עם השלישי שלי, בכיתי המון. גם אצלי הילדים היו מקור של כוח ושמחה רוב הפעמים. בעלי ואני התרחקנו כי לא ידעתי לספר לו מה עובר עלי. הרגשתי כמוך. לי גם היו חרדות מאוד קשות על ההריון עצמו (הרגשתי שיש לי מפלצת בבטן), למרות שזה היה הריון מתוכנן. אף אחד, למעט חברה מאוד טובה, לא ידע מה קורה לי בלב. אני היום שנתיים וקצת אחרי הלידה. ילדתי בן מדהים ומקסים. היום אני יודעת שהייתי בדיכאון בהריון ושיש לי (כן, עדיין) דיכאון אחרי לידה. זה לא אומר שגם לך יהיה. זה שאת כותבת כאן זה מצויין. פני לקבל עזרה. את יכולה לפנות לפסיכולוגים, לפסיכיאטרים וגם לרפואה משלימה. מה שעושה לך טוב. ממליצה לך להיכנס לאתר הזה: http://www.medabrotimahut.co.il/ את תראי שאת לא לבד. לי אישית, מאוד עוזר לכתוב. זה מוריד את הקושי והתסכול. אולי כתיבה תעזור גם לך? תמצאי לך דרך שבה את יכולה לבטא את הקושי שלך- אומנות, ריקוד (למרות ההריון), מוזיקה, או כל דבר אחר. הכי חשוב- אל תוותרי על עצמך!!!! לכי לטיפול. בהצלחה.