איך ואיפה אני יכול למצוא זוגיות בתור נכה?

שלום ד"ר יהודה! ברור לי שלא כולם רוצים להיות בזוגיות עם נכה. אז איך זה הולך? איפה כן יש לי סיכוי? בקבוצת נכים? מבחינתי זאת לא אופציה ,כי למה אני צריך נכות של מישהו? יש לי את שלי. זה מספיק. אני לא מבין איך הסביבה מצפה ממני ליצור זוגיות. אני שואל אותם "האם היית בונה זוגיות עם נכה?" ומקבל תשובה חד משמעית "לא", ואז בא משפט הבא "אבל זה לא אומר שמישהו אחר לא ירצה" . אוקיי . מי זה מישהו אחר? איפה מישהו אחר הזה? בתודה מראש אורן

אני רק לא מבין למה קרוביי וחבריי לוחצים עליי בעניין מציאת זוגיות. אני כיום בן 29 ולדעתי אני צעיר כל חיי עוד לפניי. כיום לומד מוזיקה ומתמטיקה באופן פרטי. לפני כמה שנים מצאתי עבודה במשרה מלאה שאני כן מסוגל לבצע על הצד הטוב ביותר. היה די קשה למצוא ,אבל היום אני מאוד שמח שאני יכול להתפרנס בכוחות עצמי. זה גם מאפשר לי יותר תקשורת עם אנשים בגילי. בעבר היו לי כמה קשרים רומנטיים אינטימיים. חלקם ארוכים יותר חלקם פחות. הכי ארוך נמשך שנתיים וקצת. רוב בנות זוג שלי היו יותר בוגרות ממני וגרושות בלי ילדים ועם ילדים. חלקן היו צעירות בגילי. אבל מה שמשותף ביניהן כולן מיואשות מהחיים. חלקן עם בעיות נפשיות כמו שזה הסתבר בשלב יותר מתקדם. לא יכול להגיד שהיה רק טוב או רק רע. היה גם טוב וגם רע כמו בכל זוגיות. הרוב החליטו להפסיק קשר כי אני לא תואם את הציפיות שלהן בעיקר כלכליות למרות שנתתי מעצמי את כולי למענן. אז מה לעשות שיחררתי אותן לחפש את המיליונרים כי זה מה שיעשה אותן מאושרות. אני אישית לא חושב שכסף זה הכל או מעל הכל ,ואפשר לחיות גם חיים פשוטים בלי פריוילגיות ולהיות מאושר מדברים קטנים. אני מאושר בדרך הזאת ורוצה לצידי בן אדם כמוני אבל לא נתקל בכאלה. איפה הם? חלק מועט יותר מבנות הזוג עזבו כי לדעתן אני לא מספק אותן מינית כפי היו רוצות, כי יש לי איבר מין מלאכותי. כי המקורי נפגם בתאונה בצורה משמעותית. כול הבנות זוג שהיו לי היו בזמן כשכבר הייתי במצב הזה. מה שאני רואה בכל התמונה שצעירות מחפשות את האביר על הסוס הלבן שיש לו לפחות חצי מלכות בבעלותו ושיהיה גם מושלם לפי דרישותיה השונות הנוספות. בחורות מסוג זה תופסות מרחק ממני, חלקן מסתפקות באמירה "סליחה, לא מתאים לי". חלקן אומרות "אין לך מספיק בכיס" . ואז אני נתקל במיואשות ומנסה להראות להן את הכוס המלאה שיש להן ועדיין הן מכתרות על מה שאין וממשיכות להיות מיואשות. אבל אני לא עוצר. אני מחפש לאט לאט בלי אובססיביות שהייתה לי לפני עשר שנים. מאז למדתי ששום דבר לא קורה מהר. רק תהיתי לרגע אולי אני מחפש במקום הלא נכון? זה פחות או יותר חיי היום יום שלי.