ניתוק מן החברים מהעבר ,תשובה לשאלתךץ
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה רפואית
תודה על תשובתך המהירה. ולשאלתך, האם נפגשה עם פסיכולוג ב-4 השנים הקשות היא טופלה על ידי פסיכולוג בעת אישפוזה בבית החולים השיקומי, לפי בקשתי התחיל הטיפול עוד כשהיא לא יכלה לדבר, הם נעזרו בלוח אותיות. וגם בשנה וחצי של שיקום בקהילה. האם זה נורמלי לאחר טראומה כל כך קשה שעברה בחייה להתנתק מן העבר? היא שקועה כל כולה בלימודים ומאוד ניהנית . לעניות דעתי אין לה עדיין חברים חדשים. או אולי זו הפרעה נפשית?
שלום ורד, קשה לי מאוד לנקוט עמדה בעניין בעיקר משום שהדבר דורש ביצוע הערכה ישירה באמצעות שיחה. קשה מאוד להתרשם מחילופי הדברים ביננו האם "ההתנתקות" מהעבר הינה "נורמלית" על רקע הטראומה המתמשכת שחוותה או שהמדובר בהחרפה של מצב נפשי קיים. דבר אחד בטוח, בתך היא בעלת כוחות והצליחה להשתקם ולקשור את עצמה בחזרה לחיים ולתפקוד. אני מתרשם שהנושא החברתי מאוד חורה לך, וייתכן ובצדק, את מכירה את בתך כל השנים כנערה וכאישה צעירה חברותית ובעלת קשרים חברתיים. אני מניח שהפער בין מה שהיה לשנים האחרונות מסב לך כאב לא קטן. שימי לב שפרט לליווי פסיכולוגי פרטני, בו בתך איננה מעוניינת, יש מסגרות שונות חברתיות באופיין לאנשים המתמודדים עם נכויות. מסגרות אלה בהחלט עשויות להוות קרקע ליצירת קשרים חברתיים בסביבה מוגנת וטיפולית. יהודה
מנהל פורום פסיכולוגיה רפואית
