זב דם

פונה יקרה שלום, הבעיה שאת מתארת מוכרת לעולם הפסיכולוגי והיא נחשבת להתנהגות שיכולה לנבוע ממספר סיבות. העובדה שאת בטיפול פסיכולוגי היא מצוינת ובהחלט יש מקום לעורר שיחה עם הפסיכולוג שלך סביב המצוקה הזו שאת חשה. נסי גם לשוחח עם הפסיכולוג על האפשרות להכניס פסיכיאטר לתמונה. יש מספר פתרונות תרופתיים שהפסיכיאטר ינסה איתך על מנת להגיע לתוצאה מיטיבה. מספר תרופות עוזרות בהפחתה של התנהגויות אוטומטיות וקומפולסיביות (כפיתיות), אשר בחלקן הגדול נובעות מחרדה ועצבנות. עם זאת חשוב שתדעי שאת לא לבד, לפחות 4% מהאוכלוסיה חווים התנהגויות גופניות דומות לשלך, כמו גירוד העור, כסיסת ציפורניים וכיוצ"ב. כולן התנהגויות גופניות המופנות לרקמות החיצוניות של הגוף (עור/שיער/ציפורניים) והנובעות ממצב נפשי. מחקרים מראים ששילוב של טיפול פסיכולוגי עם תרופתי הוא היעיל ביותר. נסי לדבר עם הפסיכולוג גם על שילוב של טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות, שנמצאו יעילות במצבים שאת מתארת. מעבר לכך נסי לחשוב על דברים פשוטים שאת יכולה לעשות על מנת לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בעור בינתיים. למשל כשאת יושבת וצופה בטלוויזיה או מדברת בטלפון נסי לכסות את קצות האגודלים (פלסטר, כפפה...). אפשר גם תוך כדי הצפייה/שיחה "להעסיק" את כף היד והאצבעות בפעילות קלה (מעיכת כדור ספוג, מריחת קרם...) אנא כתבי לי את דעתך? יהודה

בוקר טוב שילוב של טיפול תרופתי בטיפול הפסיכולוגי הוא החלופה הטובה ביותר. נסי להיוועץ בפסיכולוג בנושא. אל תשללי פגישת ייעוץ אצל פסיכיאטר, לאחריה תהי יותר חכמה אם להתחיל או לא להתחיל בטיפול תרופתי. חשוב שתשמעי מגורם רפואי בר סמכא כיצד טיפול תרופתי יכול להשפיע על הסימפטומים של קילוף האגודלים.