גבולות

שלום. בני (לילד יש מספר לקויי למידה) בן 14 וברוב השעות החופשיות שלו הוא מול המחשב ומתנתק ממנו רק בסביבות 11-11וחצי בלילה . אני מבקשת ממנו לכבות את המחשב בסביבות השעה 10 בלילה ובפועל זה מתבצע רק בסביבות 11 בלילה , כמובן שאני מבקשת מספר פעמים עד שזה מבוצע או שבעלי מרים קול. כתוצאה מאי תגובתו של הבן ואופן ההתנהגות והתגובות שלי נגרמים חיכוכים ביני ובין בעלי שאינני תקיפה מספיק ואינני מעמידה לבן גבולות כפי שבעלי טוען שצריך להעמיד בגיל ההתבגרות במיוחד שאני מבקשת ממנו הרבה פעמים עד שהוא מבצע , עוד טוען בעלי שהילד מכור למחשב ולא מתעסק בתחומים אחרים והשעות שהוא משקיע במחשב מוגזמות , הבעיה הקשה שיש ביננו חילוקי דעות רבים בנושא חינוך הבן .בעלי טוען שגם אם אני מעמידה לבן גבול מסוים אינני מצליחה לשמור עליו והילד עובר אותו ואינני מגיבה . מה לדעתך עלי לעשות ? להציב גבולות ולהתעקש עליהם גם אם זה לא למורת רוחו של הבן או האם עלי להעמיד גבולות לילד בהסכמתו ? תודה

שלום שלי, באמת נשמע בעיקר מהסיפא של דברייך שיש לך איזשהו קושי בהצבת גבולות. אני לא בטוחה מה הגבול הנכון לגבי השימוש במחשב, אבל את מעלה סוגייה עקרונית, שאני בטוחה שפוגשת אותך בעוד תחומים. לשאלתך, כאשר רוצים לבסס סמכות הורית אכן חייבים להיות גבולות. גבול הוא דבר המוכתב ע"י ההורה, והוא יכול להיות גמיש פחות או יותר. במידה רבה הגמישות תלויה בגיל של הילד ובמידת האוטונומיה שלו. למשל, כשמדובר בילד קטן, פעוט, הגבול צריך להיות ברור וחד משמעי. ילדים קטנים זקוקים לגבולות ברור, ובאופן עקרוני אין סיבה לנהל סביב הגבול מו"מ עם ילד קטן- זה רק מבלבל ומכביד. לעומת זאת, עם ילד בגיל ההתבגרות, הדברים מעט מורכבים יותר. חושב שילד מתבגר יבין שגם סומכים עליו, ומאפשרים לו לקבל החלטות מסוימות, שיש לו השפעה על העולם, ושדברים אינם מוכתבים מבחוץ באופן נוקשה ובלתי גמיש. וגם כאן, אין פרוש הדבר שהגבול צריך להיות מוסכם על הילד. הוא צריך להיות מוכתב ע"י ההורים (ועדיף שתהיה הסכמה בין ההורים), וההורים צריכים לעמוד בגבולות שהם מציבים לטובת הילד המתבגר. יחד עם זה, צריכה להיות גמישות מסוימת במצבים חריגים, צריכה להינתן למתבגר האפשרות להביע את מורת רוחו, ודברים אחרים שנובעים מגיבוש עמדה הורית המכבדת את האוטונומיה המתפתחת של המתבגר.