חוסר פירגון

שלום לך, מאז ומתמיד בן זוגי מזה שנה לא פירגן לי ולא נתן לי להרגיש טוב עם המראה החיצוני שלי, ולהפך- לא משנה איך נראתי וכמה התארגנתי- תמיד מצא את הפגם הקטן ודאג להזכיר לי אותו. (לדעתי- נובע מביקורתיות יתר ומחוסר ביטחון עצמי) לאחר שהערתי לו על הדברים, "זרק" מידי פעם הערות שנראו סתמיות ומאולצות ולכן התייחסתי אליהן בביטול. האם זה נורמלי לחיות במערכת יחסים שבה הפירגון הוא מהצד שלי בלבד (והרבה, אני דואגת להעלות לו את הביטחון תמיד), ומבחינתו- שום מילה טובה... (אין טעם לדבר על הדברים- אני מצטטת אותו- "זה האופי שלי, וזה לא ישתנה, ברגע שאני אומר שאני אוהב, זה כולל את הכל"- ומובן שזה לא.) תודה רבה רבה.

שלום שלומית, פרגון הדדי ונתינת מחמאות הם דברים חשובים מאוד בכל מערכת יחסים זוגית. אני מבינה שאת חשה פגועה ומקופחת, ואולי גם מתוסכלת מכך שאינך מסוגלת לגרום לבעלך להבין את תחושותייך. אני חושבת שטוב שאינך מוותרת בקלות, אך כנראה תצטרכי למצוא דרך חדשה להעביר את המסרים לבעלך, באופן שאולי יאפשר לו לשמוע את הדברים. יתכן שאת משמיעה את טענותייך כאשר מגיעים מים עד נפש, אחרי הערכה ביקורתית פוגעת, וכו'. נסי לשבת איתו דווקא בזמני איכות משותפים ולומר לו איך את מרגישה ומה לך חסר, מבלי להטיח בו אשמה. זה קשה, אבל נסי לדבר בגוף ראשון ואולי גם לדבר על מה שהיית רוצה לקבל ממנו, במקום על מה שלא היית רוצה לקבל ממנו. כך אולי תקלי עליו להיענות לך, והוא לא ירגיש שעליו להתגונן ולהדוף. למשל, "חשוב לי להרגיש שאני יפה בשבילך, שאתה מרוצה מאיך שאני נראית", או כל דבר אחר שתבחרי להעלות. כשמשמיעים כך את הדברים , גדל הסיכוי שהצד השני פנוי יותר לשמוע ולקבל.