חלום שנשאר

שלום אילנה, כשהייתי ילדה קטנה בת 4 בערך חלמתי חלום שבו אמא שלי ועוד אנשים ממשפחתה רוצחים או יותר נכון שוחטים את הבן של אח שלה שנולד באותה תקופה עם שש אצבעות בכפות הידיים והרגליים (זה שהוא נולד ככה , קרה במציאות, הוא צעיר ממני בשלוש שנים) זה היה מן טכס (במציאות בכל שנה, היה סבי קונה טלה ושוחט אותו בבפסח) כמו הקרבת קורבן או משהו כזה, אני זוכרת בעיקר את השמים מלאים בעשן שחור ,את הריח את הידיעה המזוויעה,בסוף החלום אמא שלי מתקרבת אלי ורוצה לגעת בי ואני משותקת מפחד. יכול להיות שהחלום חזר על עצמו, הייתה לי תחושה בתור ילדה שהחלום הזה בעיקר ועוד כמה חלומות איומים שחזרו על עצמם בכל מיני וורסיות (שבהם הורי, בעיקר אבי, מוחצים לי את הראש)הם שגרמו לניכור ביני לבין אמי ואולי אפילו ליותר מכך. באופן כללי היו לי קשיים בשינה בגילאי הגן, נראה לי שאני זוכרת יותר את החלומות והחלומות בהקיץ מאשר את המציאות. אני יודעת מאחי הגדולים וגם זוכרת שהייתה אלימות פיזית מילולית ורגשית. האם זה נורמאלי לילדים לחלום חלומות כאלה? האם יתכן שהחלום הוא תגובה למציאות לניכור הרגשי ולאלימות?