שאלת עצה

שלום אני בת 30 נשואה ואמא לשניים. ההגדרה פרפקציוניסטית הולמת אותי מאוד.. לכל אורך הדרך תמיד חיפשתי אתגרים קשים שרק אני אוכל לעמוד בהם. נוכח נסיבות ודברים שעברתי בחיים, כמעט תמיד הרגשתי שיש איזה שהוא אתגר באופק שקורא לי, שתפור למידות שלי, שרק אני אוכל למלא.. והאתגר הזה ליווה אותי, וכשהוא התמלא הייתי מאושרת (היו תקופות שזה היה לימודים/ ארגון אירועים/הצלחה במשפחתיות וכו') היום, עם כל מיני דברים שקרו, כמעט שום דבר לא ממלא אותי ולא "עושה לי את זה", לא המשפחה, לא הבעל האוהב.. מן תחושה כזו שהכל יכול להסתדר בלעדיי.. שאין שום אתגר ממשי באופק. הרגשה מאוד קשה, ריקנות... אני יודעת שזה מאוד בעייתי לחיות כך לאורך זמן, אבל מרגישה שזה חזק ממני... אודה מאוד לשתיים שלוש עצות מעשיות שיעזרו לי להתחיל לחפש דרך אחרת שתלמד אותי להנות ממה שכן יש ולא לחפש תמיד את מה שאין ... תודה הילה

שלום הילה, כנותך ראויה להערכה ומעידה על חוסן נפשי ועל יכולת להיעזר בטיפול פסיכולוגי. אין זה סביר ששתיים-שלוש עיצות בפורום באינטרנט, בלי להכירך פנים אל פנים, תוכלנה לפתור קושי מהותי כל כך כמו תחושת הריקנות שאת מתארת ולכן אני מעודד אותך לפנות לייעוץ. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il