שלום

יש צורות פעילות בטיפול במטלה ובעיה. האם תהליך של מיקוד אינטנסיבי בבעיה עם הפוגות מהווה צורה מוכרת של הגעה לפתרון. לעיתים זה מתפרש כאובססיביות אולם בהסתכלות לעבר ההתעקשות לא להרפות הובילה לרוב לפתרון ממשי. אי הויתור לחזרה למעגל הלא פתור הוביל לדרך לפתרון או נתיב חדש. בכל זאת שאלת משאבי נפש המושקעים מול התחושה של ההישג עומדים זה כנגד זה. האם מנגון מפיק תוצאות מוגדר אובססיבי ללא קשר לתוצאה? או שהתוצאה מעידה שהתהליך נכון. מהמחיר הנפשי בכל זאת קיים. האם זה כלא יודע אחרת או שיש זוית אחרת להביט בזה?