שלמות

לפני 8 שנים הפסקתי לעבוד בעו"ד עקב שששחיקה במקצוע וכו חרדות ודיכאון שנוצרו לקראת הפסקת עבודה .לא היו לי אנרגיות. מאז אינני מוצאת עצמי לא יוצאת. נעזרת בלוריון ומעט לוסטרל אך הבעיה לא נפתרת. עסוקה באובססיות של כאבים ,מחלות ובודקת כל הזמן אם אני זוכרת דברים שקראתי\ראיתי.גם גיל המעבר ,ששיער נושר שיניים וכל השינויים קשה לי לקבל את המצב את עצמי ואני רודפת שלמות האם אני מענישה את עצמי כי לא עובדת במקצוע? כשני מנסה לצאת כולי נשימות ומתח.אז מתיאשת כי נמאס לסבול . יש לי כושר ניסוח ידע אך מדוע אינני משתלטת על המצב? יש נשים שלא עובדות ואני מייסרת עצמי לאחר שעבדתי הרבה שנים וקבלתי זכויות שמגיעות.הייתי אצל אנשי מקצוע, כוללקבלת הוראות לצאת בכוח כמה פעמים ולסבול עד הקצה אך השיטה לא עבדה.גיל 53.הכל או לא כלום .מה לעשות?

שלום אנה, את מתארת בעיקר סימפטומים של חרדה, אשר הלוסטרל והלוריוון אמורים להקל עליה באופן חלקי, אך לא מהותי. לא ברור לי אם הטיפול שבו קיבלת הוראות היה טיפול התנהגותי-קוגניטיבי סדיר. על כל פנים, לא ניתן לדעתי להסתפק בטיפול התרופתי. נכון שהימנעות מהמצבים המפחידים אותך מזינה את החרדה וחשיפה הדרגתית אליהם מפחיתה אותה. את גם לא צריכה לעבוד או לא לעבוד כי נשים בגילך עובדות או לא עובדות. השאלה אם טוב לך בלי לעבוד ואם את זקוקה לעבוד מבחינה כלכלית. לפי תיאורייך, ככל הנראה, נוצר ואקום שאת חלקו העבודה יכולה למלא ולכן שווה לחשוב על אפיק תעסוקתי שיאפשר לך תחושה מסוימת של משמעות ואפילו סוג של "ריפוי בעיסוק" שיסיח את דעתך מהסימפטומים הרבים, אבל הכל צריך להיות מעובד רגשית במסגרת טיפול פסיכולוגי סדיר, בצד הטיפול התרופתי החשוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il