ישר ולעניין
דיון מתוך פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
כאשר עומד מולך מנהל במסגרת הנהלה רחבה שהחליט מסיבותיו סביר כלכליות עיסקיות להתלבש עליך נקודתית ולפעול בטכניקות מאימות לנטרולך והמאסת העיסוק שלך. כאשר הוא אינו המנהל הישיר עימו אתה עובד אבל משפיע ביותר עד שליטה סוגסטיבית עליו. ואפיו הוא פסיכופט במובן הקליני ללא מצפון מניפולטור ולדעתי פחדן אבל מסוכן. האם תעלמות ממנו מדרישותיו שמטרתן הצרת תנאי עבודתי עד המאסתם היא נכונה כהתנהלות שיש בה הגיון נפשי? או שיש לנסות לשוחח למרות שאין חובה כזו. ניסיון אחד שהיה חדף באופן ברור מה מטרתו הצרת התנאים בדרך שיקרית. כדאיניקית קר מלוכלך. הבנתי שדווקא נפסיכופטחם מבינים הצבה של גבול בתגובה ברורה מן ההתחלה! זה מחזיר אותם למקום של ילד מפוחד. וזה מעביר את הפסיכןפט להתעסק עם קורבן אחר. השאלה אם לטוח ארוך שהוא נחוש לפגוע זה נכון להתעלם או אם בכלל להבהיר לו שאין לי עניין בכל דיון עמו. מה שסביר שיגרור אגרסיה אחרת עקיפה! בקצור מה רע פחות?עימות ישיר או המנעות ?
שלום יקי, למרות שעמיתיי דוגלים הרבה יותר ממני בשיחות הבהרה, אני אישית אינני סבור שזהו הפתרון האולטימטיבי לכל בעיה (וכך גם לא הימנעות). הייתי ממליץ על התנהגות אסרטיבית (תקיפה אך לא תוקפנית) שיש בה עמידה על זכויותיך והצבת גבולות, בלי לפגוע בזולת, דיבור במשפטי "אני" במקום להאשים את הצד השני ותגובות קצרות ולא ארכניות ומתפתלות העלולות לעורר סיבוכים מיותרים. עם זאת, אסרטיביות אינה הפתרון האולטימטיבי לכל דבר ויש בהחלט מצבים המחייבים פשרה, כלומר, היענות לחלק מהדרישות וניסיון להיפגש באמצע הדרך. ראה תשובתי ליניב למטה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il
מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות
