שאלה..

איך אדם חולה או פצוע יכול להיות מטפל? ואיך לדעת שמטפל שפצוע מהטראומה שהיתה לו לא יפגע במטופל?

שלום ונסה, תודה על השאלה המורכבת. לצערי, גם התשובה די מורכבת. כשמדובר על מחלה או פציעה פיזית של המטפל, בוודאי שאין כל מניעה שהמטפל יפסיק את עבודתו, אם הוא מרגיש כשיר להמשיך בה. אני עצמי עברתי בשנים האחרונות תאונות קשות, קיבלתי מטופלים כשאני עם גבס ביד וברגל והדבר לא פגע ברמת הטיפול. הראיה לכך היא שאף מטופל לא עזב באותה תקופה ומטופל לא מרוצה, כמו כל צרכן אחר, עוזב כשהוא לא מרוצה, או לפחות מוחה על כך. כשמדובר במשבר נפשי של המטפל, התמונה קצת יותר מורכבת. לפי תוצאות מחקרים העוסקים בהערכת תוצאות טיפול, ככל שהמטפל קיבל ציון גבוה יותר בשאלונים שבודקים הסתגלות נפשית או ציון נמוך יותר בסולמות שבודקים פסיכופתולוגיה, שביעות הרצון של המטופלים הייתה גבוהה יותר. כלומר, כן קיים קשר שלילי בין מצוקת המטפל לשביעות הרצון של מטופליו. עם זאת, יש לציין שמטפל שידע מצוקה בחייו האישיים עשוי בהחלט להיות רגיש יותר למצוקת מטופליו ולבטא אמפתיה רבה יותר. כל זאת בתנאי שהוא מפריד בין המצוקה שלו ומצוקת המטופל ולא משליך את קשייו האישיים על המטופל. יש לציין שחלק גדול מהבוחרים לעסוק במקצוע טיפולי קיבלו את בחירתם על רקע התנסות בטיפול במצוקתם שלהם והיו מטופלים לפני שהיו מטפלים. עם זאת, תהליכי המיון והקבלה להכשרה למקצועות טיפוליים, וגם תהליך ההכשרה וההדרכה עצמו, לוקחים בחשבון גם היבט זה. תהליך ההדרכה על עבודתו של מטפל בתהליך ההכשרה ובתחילת דרכו הוא צמוד מאוד וקשייו הרגשיים של המטפל בהחלט אמורים להיות מעובדים בהדרכה. לא מדובר ב"מסננת מדעית" ויש מטפלים רבים שאינם מתאימים למקצוע מבחינה אישיותית. יש מטפלים שמיטיבים להרשים את המראיינים בריאינות הקבלה ואת המדריכים תוך כדי ההדרכה ולהסוות ליקויים עמוקים באישיותם, ליקויים שעלולים לפגוע במטופל. יש לקוות שאלה המיעוט והרוב ראוי לעסוק בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il