בחירת מקצוע - קצת ארוך, סליחה

אהלן, אני די בטוח שיש בי מידה מסוימת של פרפקציוניזם. יותר מהרוב אבל לא במידה מאוד קשה. למשל קראתי את מה שכתבת והזדהיתי מאוד. לא הגשתי עבודות סמינר כדי לקבל את התואר, הרגשתי שפשוט אין לי מה לחדש ולהגיד. כשאני מנסה לגשת לעבודות כאלה אני רוצה שיהיה בפני כל החומר, ללמוד את הנושא כראוי, כדי לא לצאת ליצן גם בעיני המרצה/מתרגל אבל גם בעיני עצמי. אבל בסוף יוצא שיש לי ערימת ספרים ועשרות מאמרים לקרוא וזה פשוט בלתי אפשרי. אבל כדי לכתוב עבודה רצינית צריך לקרוא אותם! זה מבחיל אותי העבודות השטחיות של אחרים. ופה גם נכנס אלמנט של זלזול, הן באקדמיה והן בעבודות. האוניברסיטאות עצמן מוסד די שטחי, ואני די מהיר תפיסה ועם זיכרון טוב ולכן לא הייתי צריך כמעט ללמוד למבחנים, הייתי בא בלי ללמוד או לומד שעה בבוקר עובר על המחברת. מאמרים במלואם אני לא זוכר אם קראתי, היו אולי 2-3 בכל ה 3 שנים. אבל הזלזול הזה פוגע בי ואני חושב שזה קשור לפרפקציוניזם כי כשהיו אומרים לי עוד כשהייתי צעיר שאני תלמיד מצוין הייתי דוחה את זה לגמרי, כי הייתי צריך לעמוד ברף של עצמי ושל חוד חבר אחד או שניים שהיו תלמידים מאוד מאוד טובים. אבל שלא יובן לא נכון, אני נגד הזלזול הזה, אני מבין שמערכות גדולות פועלות ככה ושבתואר שני מעמיקים וכו' עכשיו, אין לי תואר כי לא הגשתי את עבודות הסמינר. וקשה לי להניע את עצמי כשאני אפילו לא יודע איזה מקצוע לבחור. אני מאוד סקרן וקורא הרבה מאוד (אם כי אני מתחיל הרבה דברים ולא מסיים) ואני חושב שיש לי כישורים אינטלקטואלים גבוהים ואוכל להשיג עבודה יוקרתית אבל כשאני חושב על עבודות יוקרתיות, למשל עורך דין, זה פשוט לא מעניין אותי, זה לא נחשב עבורי אתגר וזה לוקח הרבה משעות היום. אני אוהב לנגן, אבל לא מאוד טוב בזה ולא יודע כל כך מה לעשות עם זה. אין משהו שהייתי רוצה להשקיע בו את רוב זמני כמו אימון על כלי נגינה. לכן חשבתי על מקצוע כמו סוהר, כדי שאולי אוכל לשבת ולקרוא את הספרים שאני אוהב. אבל אני יודע שזה בעייתי, גם כי בטח אני לא אקרא בסוף הרבה וגם השכר נמוך (ואני רוצה משפחה...). הכנתי רשימות של מקצועות ולא יודע איך להכריע, בתכלס זה לא מעניין אותי אם אהיה שוטר/סוהר/מהנדס/כבאי/פקיד/גנן הכל בשבילי כמעט אותו דבר, באים מ 8 עד 5 ואז יש זמן לדברים שבאמת אוהבים. לפעמים אני חושב שעסקים יהיה דבר טוב בשבילי, אבל בשביל זה צריך איזה "כרטיס כניסה" כי אין לי הון עצמי (כדי להיות יבואן למשל) ולא כישורים מיוחדים מעבר לאינטלקט ואובססיביות לפעמים שיכולה להחזיק אותי שבועות על נושא מסוים. אני בן 27 ולא יכול להכריע, פשוט לא יודע לאיזה כיוון ללכת! לפי מה לשפוט את המקצועות, צריך להיות בהם כדי לדעת! אשמח לעזרתך!

שלום יוסי, תחום הפסיכולוגיה התעסוקתית הוא ענף מפותח בפסיכולוגיה ואתה יכול לפנות לאחד המכונים הפרטיים העוסקים בכך (אני מנוע מלנקוב בשמות), או לענף להכוון מקצועי במשרד העבודה והרווחה. בחלק מהמוסדות להשכלה גבוהה יש שירות ייעוץ פסיכולוגי שחלקו עוסק גם בתחום הייעוץ בבחירת מקצוע. הייעוץ כולל ריאיון אחד או יותר וסוללה של מבחני אישיות ומבחנים אחרים המיועדים ספציפית למטרה זו. בתהליך זה קיימת התייחסות ל-3 מרכיבים: (א) הכישורים שלך, (ב) המשאלות שלך ו-(ג) מצב השוק (היצע/ביקוש). חלק מהייעוצים הללו מסתיימים גם בהפניה לטיפול פסיכולוגי בגלל קשיים כמו פרפקציוניזם, אך בחלק ניתן להשתמש בנטיות האובססיביות שלך ולהפנותה לאפיק מקצועי מתאים שקשור לתחומי העניין שלך. בפרקציוניזם עצמו ניתן לטפל בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) ספציפי המכוון למטרה זו, ובעיקר לשינוי הגישה של "או הכל או לא כלום" האופייני לפרפקציוניסטים. לפי תיאוריך, קיים בך גם פרפקציוניזם שנועד לזכות בהערכת הסביבה שאתה מזלזל בה (למשל, לא לצאת ליצן בעיני המרצה ובמקביל ביקורת קשה על האוניברסיטאות) וגם לכך יש להתייחס בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il