שלום

גידי , התלבטתי אם לכתוב או לא במיוחד אחרי העץ המסועף שנוצר שם למטה לכבודי... לכן נותנת לך את הסכמתי מראש שלא להעלות את ההודעה, אם נראה לך שזה יותר מדי. בנוסף גם קצת בפראנויה שהיא קוראת אותי כאן, למרות ואולי דווקא מכיוון שעשיתי כעצתך . היא לא ממש הגיבה ספציפית לדברים. אולי נבהלה..אולי התעייפה.. בפגישות עצמן יש אלמנט של חוסר סבלנות מצידה כלפיי שמתבטא בבריחה ל"מחוזותיה", (לעיתים ביוזמה ובשיתוף פעולה שלי יש לציין), דרך התבדחות או דיבור על עצמה - לא יודעת אם זה מעיד על קרבה או על זלזול ולא יודעת מה מכאן. רציתי למעשה לפתוח בתודה על עצותיך ותודה שאתה כאן ויצא שסיימתי בזה.. (-: שירה

שלום שירה, את ממש לא מעיקה. פתחתי את הפורום בדיוק לקשיים מהסוג שאת מתארת - במקרה הזה הצורך להיות מושלמת בעיני המטפלת וגם בעינינו, הגולשים המתייעצים ואני. ואת מתנצלת על שאינך מושלמת. כאשת מקצוע מהתחום הטיפולי, בוודאי תביני שאני נמצא קצת בין הפטיש והסדן. אני בהחלט מבין גם את קשייה של המטפלת נוכח פריצת המסגרת הטיפולית, אך בכל זאת את עשית את שלך (אכן בעצתי) בכך שהחזרת אליה את הדברים ונתת לה לקרוא את פניותייך לפורום. אני גם מאמין שכל מטפל תורם בדרכו שלו. אולי מיצית את כל מה שאת יכולה להפיק ממנה ושווה לשקול טיפול אחר, אצל מטפל אחר, ואולי בגישה שונה. ייתכן ששווה לקחת כמה חודשים חופש מהטיפול ולראות מה קורה לך עם עצמך. כתבת שהיית 15 שנה בטיפול פסיכודינאמי ובנוסף את נמצאת בתחום טיפולי בעצמך. במילים אחרות, אין לך מנוחה מעצמך ומיסדת את חוסר המנוחה הזה. אולי הגיע הזמן להסחת דעת מסוימת: http://www.giditherapy.co.il/pps/rumination.pps בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

אני מתנצלת על ניצול השרשור של שירה. היא נתנה לי איזשהו אומץ לחזור לפה שוב, כי תמיד נדמה לי שאני צריכה לעבוד במתכונת דג שלוש המשאלות- וזהו- אחרי זה ללכת מצוידת מחוזקת ולא להעיק יותר על הסביבה. ותמיד יש לי חשק שתמחק כל מה שכתבתי כדי לא להשאיר אחרי שום עקבות והנה השארתי עוד אבן מזהה. רוצה רק להתחבא. ועוד סיבה לא לכתוב היא ההרגשה שלי שאולי הדברים הבאים יהיו רחוקים מנושא הדגל של הפורום. אני מתחילה לפתח יאוש מאפשרות כניסה לאיזשהו טיפול, חזרתי לא מזמן מעוד איזה אינטייק- רציתי טיפול EMDR והמטפלת טענה שאני לא נראית לה מספיק יציבה לעבור את זה, שאני סוערת מדי הציעה לי דווקא את SE שזה פחות עוצמתי לדעתה. האמת נורא נפגעתי כי בעקבות איזה טראומה שעברתי אני כולי דרוכה וחשבתי כמה אינטיקים אני צריכה עוד לעבור כדי שמטפל יסכים לקבל אותי לשיטה בה רציתי, והייתי אדם נורא מתפקד ועכשיו אני נורא שבורה ולא יכולה אפילו לייצג את עצמי באופן שיסביר מי אני באמת כי אני לא מחוברת יותר לזהות הקודמת שלי- כל ההתבוננות הזו שלה בי כאיזה אדם פתולוגי- אני בסה"כ נפגעת טראומה ואני לא אשמה שמה שקרה לי קרה לי. מה עושים לאן הולכים הלאה. אני לא רוצה לחזור לשם אבל מרגישה שכולם רוצים לעושת לי טיפול דינמי ואני לא רוצה את זה יותר. אני מרגישה כאילו שאין מענה לאנשים שנורא נפגעו מהחיים אף אחד לא רוצה לטפל בהם. סליחה ששוב הופעתי. אני נורא עמוסה רגשית ולא מצליחה להפסיק לבכות כל הזמן ולכעוס ולהרגיש איך אני מאבדת כל רגע את הקשר לחיים. נורא עצוב לי שנולדתי.

גידי, קצת מרגישה לא נעים עכשיו שאתה חושב שאני יותר ממה שאני...."מקצוע טיפולי" זה שם מאד כללי ומקיף הרבה מאד תחומים. מצחיק שההרגשה שלי הפוכה ממה שהיא בד"כ - שמעריכים אותי פחות ממה שאני. מדוע זה תמיד צריך להיות בקצוות? האם זו רק זווית ההסתכלות שלי או שבאמת? מצד אחד כתבת שאני לא מעיקה - ותודה על כך, אולם מצד שני כתבת שאני "חופרת" (בצדק, כנראה...) = זו המשמעות של רומינציה לא? סליחה , מן הסתם זה מה שאני ממשיכה לעשות גם עכשיו... איך לצאת מזה?? מרגישה שאני משתגעת. סליחה