בן 17 - יש לי בעיה שהורסת לי את החיים

דיון מתוך פורום  פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות

31/05/2012 | 01:55 | מאת: אריאל2

שלום רב. אני בן 16.5. מבחינה חיצונית אני חושב שאני נראה בסדר. וגם יש לי כמה חברים (בסביבות 6-7 חברים קרובים.. בשבילי זה הרבה). עד השנה הייתי במצב מאוד גרוע. היו לי בקושי 2-3 חברים ונכנסתי לדיכאון פעמים רבות. חשבתי מחשבות אובדניות... אפילו להתאבד. אבל יצאתי מזה. בתחילת השנה הייתי אצל פסיכולוגית, אבל היא לא עזרה לי. אני לא בטוח שהשינוי שעברתי בזמן האחרון נעשה בגלל שאני באמת השתנתי, כי אני לא מרגיש ככה. אני חושב שבנסיבות המקרים ועם הרבה מזל הצלחתי פחות או יותר להיכנס לקבוצה של חברים שטוב לי איתה. אבל גם כשנדמה שהבעיות נגמרות... מסתבר שהן בכלל לא. החרדות שלי נשארו. אני לא מבין מאין הן נובעות ולמה הן שם, אבל כשאני עם חברים אני מרגיש כמו בלוקים שחוסמים אותי מכל הכיוונים - אני לא יכול להיות מי שאני. קשה לי לזמזם שירים או לשיר סתם איזה שיר ליד חברים, אני מרגיש נבוך. גם לדבר ולהגיד "אחי" ו"גבר" לא מרגיש לי טבעי... כל משפט שיוצא לי מהפה עובר בדרך כלל עיבוד בראש אם להגיד או לא. אני חושב יותר מדי - על כל דבר. לתת "כיף" לחבר או להתקשר למישהו נראה לי כמו בעיה מתמטית מורכבת. והקטע שאני יודע איך אנשים רואים אותי: הם רואים אותי כבן אדם סגור ומשעמם.. קשה להתחבר לאיש כזה. יש לי כמה נושאים שמאפיינים אותי וככה מקטלגים אותי. אנשים חושבים שאני בן אדם מעניין, יש לי דעות פוליטיות, אני מתעניין באקטואליה ויש לי נושאי שיחה. אבל הכל יבש. חסר טעם. בלי צחוקים. ה"מחסומים" הללו מרתיעים אותם. אני לא בטוח שאנשים רחוקים שמים לב שהם קיימים בכלל.. אבל כשנמצאים בחבר'ה וכולם שרים, או משחקים או צוחקים, אני תמיד מרגיש בצד. ונמאס לי.. החיים קצרים ואני רוצה להפטר מהמחסומים. אני רוצה להרגיש כמו כולם. עברתי את השלב של למצוא את החבר'ה... עכשיו רק להטמע ולהשתלב... הסגירות הזאת באה לידי ביטוי גם במשפחה. אני מתבייש 'לשיר' מול אמא, אבא ואח שלי. לשיר שיר זאת דוגמא. אבל לא יודע למה - זה מביך אותי. היחידה שאני מרגיש איתה בנוח היא אחותי הקטנה. בת 10, ואני חופשי איתה. היא היחידה שכשאני נמצא איתה אני מרגיש נטורל אני. בלי שום מחסומים ומסכות. כי אני יודע שהיא לא תבקר אותי, ואין לי מה להפסיד. השאלה איך אני מתחיל להרגיש ככה גם עם אנשים אחרים. כי כל מה שאני אומר לעצמי בראש, שעכשיו אני מתגבר על המחסום הדפוק הזה, זה אף פעם לא עובד. לפעמים אני אומר לעצמי בראש: בחיאת, מאות אנשים מתי בסוריה כל יום, אלפי אנשים נטבחים באפריקה בכל שעה, ואתה לא יכול לצחוק עם החבר'ה ולהרגיש חופשי? מה כבר יקרה?? אבל זה לא עובד. כל פעם שמגיע הרגע, צפים המחשבות. הבגרות במתמטיקה לא מפחידה אותי. ללכת בחורשה במשך הלילה זה לא מפחיד אותי. אבל הקטעים האלה, עם החברים - זה מה שתוקע אותי. שחוסם אותי. בדרך כלל אני לא אוהב להפתח ככה.. ואם באמת נכנסתי לפורום הזה, אני מאמין שזה חשוב לי. אני חייב עזרה. לא מוכן להחשף וללכת לפסיכיאטר.. ההורים שלי השקיעו ושילמו עליי מספיק.. אם יש כאן אנשים טובים שרוצים לעזור לי לשפר את החיים שלי.. אני אודה על כל מילה. למרות שזה נשמע כמו בעיה קטנה, זה משפיע על כל אורח החיים שלי ומהרגע שאני קם בבוקר עד הרגע שאני הולך לישון.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אריאל, קראתי את פנייתך בעיון רב והיא נגעה לליבי עד מאוד. תוך כדי הקריאה חשבתי לעצמי מה היה קורה אם הייתי מבקש מחבריך לתאר אותך. אני סבור הם היו מציגים אותך באור חיובי הרבה יותר מאשר אתה מציג את עצמך, וזאת למרות, ואולי בגלל, שאתה לא משתמש בביטויים כמו "אחי" או "גבר". ראשית, גיל ההתבגרות שאתה נמצא בו הוא גיל סוער ביותר, למעשה הכי סוער לכל אורך טווח החיים. אין לי ספק שגם אם לא תעשה כעת שום שינוי יזום בהתנהגותך ובאישיותך, תתפתח להיות בחור בעל יותר ביטחון עצמי ובעל דימוי עצמי גבוה יותר. האם תהייה "אחד מהחבר'ה"? לא בטוח ואולי גם לא בטוח שכדאי לך. אני גם ממליץ לך בחום לא להתאמץ להשתנות בכיוון זה. אינני יודע אם צפית בתכנית הראשונה של "היפה והחנון", אך הקשיים שאתה מתאר מזכירים במידה רבה את קשייהם של המשתתפים, אם כי אינך מתמקד עדיין בקשרים עם המין השני. פנייתך תפסה אותי בדיוק בסיום הכתיבה של מאמר בנושא, שכאילו מיועד לך: http://www.giditherapy.co.il/?p=859 ואתה מוזמן להיות הקורא הראשון (-: כמו שתראה, ניתן לשנות את ההתנהגות ואת האישיות עד גבול מסוים, ובמקרה של נער מתבגר כמוך, חלק משינוי יקרה, גם אם לא תעשה שום דבר יזום (אם אתה רוצה לזרז את התהליך, באמת מומלץ לך לפנות לטיפול, וגם כדי להקל על עצמך ע"י שיתוף אדם מנוסה, שילווה אותך בתהליך). ואולם, אם אתה שואף להיות "כמו כולם" ולהפוך את עורך לגמרי, צפויים לך תסכולים ותאבד את אישיותך היחידה והמיוחדת לשווא ובאופן בלתי מוצדק ובלתי כדאי לחלוטין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

04/06/2012 | 23:29 | מאת: אריאל

מכל הפורומים שכתבתי בהם אתה היחידי שענית לי. המילים שלך הם כמו זהב בשבילי. תודה. בכל מקרה אני די פוחד ללכת לפסיכולוג. כמו שכבר אמרתי, ניסיתי את זה וזה לא עזר. השינוי לטובה קרה בלי פסיכולוגים. קשה לי להאמין שמישהו שאני בקושי מכיר (לא מזלזל במקצוע חס וחלילה ;-)) יעזור לי לשנות את החיים שלי. אני מבין שהפסיכולוגים יכולים לתת נקודת מבט אחרת אבל ניסיתי וזה לא עבד. היפה והחנון זאת סדרה נחמדה אבל אני חושב שאני במצב יותר טוב. לא הייתי מגדיר את עצמי חנון או מישהו שדומה לאלה שמופיעים שם. בקשר לבנות זאת בעיה בפני עצמה.. הכרתי מישהי שרציתי להיות איתה לפני כמה חודשים אבל אני פוחד. אני לא שלם עם עצמי ולא בטוח בעצמי. לא יודע בכלל איך לנהל קשר כזה.. ואני לא יודע איך להראות למישהי שאני רוצה להיות איתה. אני לא מאמין ואני גם לא רוצה להשתנות לגמרי. יש לי הרבה ביקורת כלפי עצמי והרבה דברים שאני רוצה לשנות (גם דברים שאני מודע להם ויכול לשנות בעצמי). הבעיה עם הדברים הקטנים שמונעים ממני ליצור קשר אמיתי עם חברים ועם בנות. ביטחון עצמי זאת מילה גדולה בגלל שמצד אחד אני מאמין שיש לי ביטחון עצמי, אבל רק בנושאים מסוימים.. כל מה שקשור לביטחון לגבי מראה/וקשרים בין חברים אני במצב שצריך לשפר.. ולגבי מה שכתבת בהתחלה. המשפט הזה כל הזמן עובר לי בראש... מה חברים שלי היום אומרים עליי? האמת שאני חושב דברים חיוביים.. אבל רובם יגידו שאני סגור. לא רוצה להיות סגור

מנהל פורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות