טיפול פסיכולוגי מוזל לסטודנטית

שלום למטפלי הפורום. שמי רונה, אני בת 26 לומדת לתואר שני בייעוץ חינוכי כרגע. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ואני מתחברת מאוד לטיפול הקוגניטיבי. אני מתקשה לצאת לעצמאות כלכלית-נפשית מביתו של אבי (נשוי בשנית, יש לו בן צעיר מאוד (3) עימו יש לי קשר הדוק ויומיומי טיפולי), מרגישה שאני שמה את חיי על "hold" - כשמקדישה את מירב זמני וכוחותיי בטיפול בילד ( אבי ואימו של הילד עסוקים בעבודה והטיפול המיטבי מוענק לו על-ידי בלבד, הם גם מסתמכים עלי ומבחינה רגשית הילד קשור אלי ואני חוף המבטחים שלו). היחסים בין הוריו טעונים לעתים ואני מסוגלת להכיל אותו ולהיות שם עבורו תמיד. במקביל, איני מרבה לצאת, לפגוש חברות - כל מה שאני רוצה לעשות זה להיות עם הילד. כואב לי מאוד בימים שאני בלעדיו כיוון שאני יודעת שהטיפול בו אינו מיטבי תמיד(משחק בטלפון/מחשב ואילו לא הולך לחוג, גינה, אופניים...). אני יודעת שאיני אימו, והיום גם לא הייתי רוצה להיות, אך מאידך, אני מאוד מתקשה להתנתק - גם מבחינה כלכלית ואת הבדידות שלי (אין לי בן זוג, זו גם בעיה קשה ואובדן תקווה..)אני פותרת אצל הילד ואצל משפחתי. בנוסף, אובחנתי בדיכאון בשנים הקודמות ואני מטופלת בכדורים ממשפחת SNRI האם ידוע לכם על מטפל באזור המרכז (גבעתיים, ר"ג, ק.אונו..)אשר יש לו ניסיון בתחום ויאות להתגמש ולאפשר לי פגישות עימו מחיר מוזל? אני מרגישה שאני חייבת סיוע חיצוני, המנותק מהכל כי בשנים האחרונות אני מרגישה קהות חושית (לא מצליחה לבכות ממש), הכל חלול כזה, אדישות וחיים בהשהייה.. אני חוששת להתעורר עוד כמה שנים ולשאול את עצמי איפה הייתי ולמה לא השקעתי בעצמי... וכמובן מהצד השני הלב לא נותן לי להפחית את הטיפול בילד. תודה רבה והמשך שבוע נעים.

שלום רונה, תודה על הפנייה הכנה והמרגשת. קראתי פעמיים את המשפט על "חוף המבטחים", משום שלא היה לי ברור אם כתבת שאת חוף המבטחים של הילד או הוא חוף המבטחים שלך (ייתכן ששתי ההבנות נכונות). על כל פנים, אני מברך אותך על החלטתך לפנות לטיפול ומשוכנע כי תפיקי ממנו תועלת. אין באפשרותי להמליץ על מטפל מסוים בשוק הפרטי מטעמי איסור פרסום בפורום, אך בהחלט אוכל להפנות את תשומת ליבך לשתי אפשרויות של טיפול מוזל: (א) בביטוח המשלים של קופת החולים שלך (מומלץ במיוחד אם את מבוטחת במכבי זהב) ו-(ב) במידה ואת לומדת באוניברסיטת ת"א או באוניברסיטת בר-אילן, שירותי הייעוץ הפסיכולוגי לסטודנט הן בהחלט מסגרות ברמה מקצועית טובה מאוד. לאור החיבור שאת חשה לטיפול בגישה התנהגותית-קוגניטיבית, הנה קישור לאלפון החברים באגודה לטיפול זה: http://www.itacbt.co.il/74049/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9D תיאורטית לפחות, טיפול זה אמור להיות מוגבל בזמן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

שנית - טיפול במסגרת האוניברסיטאות לרוב מבוצע ע"י מטפלים שהם סטודנטים לתואר שני (הייתי בטיפול של 3 חודשים שם בשנה שעברה והמטפל היה מקסים - אך יחד עם זאת הרגשתי כי אני זקוקה למטפל מבוגר יותר בגילו ובניסיון האישי). בנוסף, נכון לעכשיו קיים עומס רב מאד של פניות והם מתקשים לקבל מטופלים חדשים. יש לי ביטוח שיא של מאוחדת, אך ההיצע מוגבל מאוד וגם כרוך בבירוקרטיה רבה (פסיכולוג ממיין, פנייה למטפלים ועוד) ושוב גם כאן - איני בטוחה איזה מטפל אקבל. אני בהתלבטות קשה שכן אני מתקשה לשרוד מבחינה כלכלית (כמו כל הסטודנטים...) - ויחד עם זאת איני רוצה להתפשר על מטפל (והתנסיתי כבר בשני מטפלים בעבר איתם לא חשתי התקדמות / תהליך וכו'). לצערי / לשמחתי למדתי פסיכולוגיה באוני' ת"א ויצא לי להכיר מרצים מדהימים שאני בטוחה שהייתי נתרמת מהם מאוד בטיפול - אך לא אוכל לעמוד בעלות זו לטווח ארוך (של יותר מחודשיים נניח). אני יודעת שהדילמה שלי מורכבת מאד, ויחד עם זאת - בתור מטפל חיצוני ו"נקי" - מה היית ממליץ? האם "להיהרג" מבחינה כלכלית (כמובן שזה יגרור המון קשיים עם ההורים שלי) בכדי להשיג טיפול משמעותי או שמא אוכל לעשות זאת גם אצל מטפלים אחרים? האם אוכל ליצור עימך קשר פרטי לטובת המלצות על מטפלים מוזלים יותר? בנוסף, והתנצלותי על ה"חפירות" - הכי מפריע לי כרגע זה שאני מאוד אדישה ולא מחוברת רגשית לכלום, הכל אצלי חלול - גם העצב וגם השמחה... נעשיתי מאוד אפאטית לאנשים ולחיים שלי בכלל... לכן אני גם שואפת להפסיק בהדרגה כמובן את לקיחת נוגדי הדיכאון... שוב תודה לך על ההקשבה - ואני משערת שאתה אכן צודק - הילד הוא גם חוף המבטחים שלי, ללא ספק. המקום שלי רק לאהוב ולהיות נאהבת...ללא תנאים... :) בהערכה, רונה