בינוניות וכישלון

תמיד רציתי להיות יותר. הכל אצלי בהגדרה של בינוני אין בי שום דבר מיוחד.40 שנה שאני זוכרת את עצמי, לא היה רגע אחד שרציתי להיות "אני".הסביבה שלי (בית) מוצלחים יותר, חכמים יותר הכל יותר.(800 בפסיכומטרי לעומת 530 , זו רק דוגמא קטנה)התארים האקדמים שלי, חסרי כל ערך, מסוג התואר שכל סתום כמוני יכול להגיע. רק רציתי לסמן וי, לא משהו פרקטי שאגיע למשהו בזכותו, אלא סתם מעצים את תחושת האפס.אני על סף בכי רוב הזמן, אך יחד עם זאת עם "תחפושת" של הכל מעולה.

שלום יובל, חז"ל אמרו: "איזה הוא מאושר? השמח בחלקו". נשמע שאתה מאוד לא שמח בחלקך ורוצה להיות כל מה שאתה לא, ובמקביל אינך מרוצה ממי וממה שאתה. גם כשאתה משיג משהו ש"נחשב" כמו תואר אקדמי אתה רואה אותו כדבר "שכל סתום כמוך" מסוגל להשיג. לכן, קיימת באמת תחושה שגם אם היה לך 800 בפסיכומטרי וכל הדברים האחרים שבגללם אתה מקנא באחרים, לא היית מאושר. ההשוואה המתמדת הזו לאחרים היא "הסרטן של הנפש", היא מבטיחה דיכאון והדיכאון מבטיח שתישאר במצבך הנוכחי. קיימות כיום שיטות וטכניקות רבות לטיפול בדיכאון, לרבות טיפול תרופתי מתון שיכול לחולל נפלאות תוך זמן קצר ולהניח את היסודות לטיפול הפסיכולוגי. גם הטיפול הפסיכולוגי בדיכאון יכול להיערך בשיטות ובגישות שונות, כגון טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT), פסיכולוגיה חיובית, שתלמד אותך איך להשתמש בצדדים החזקים שלך, שללא ספק קיימים (!) במקום לשנות את עצמך בכוח להיות מי שאתה לא ועוד כהנה וכהנה דברים שברגעים אלה, מתוך הנגטיביזם העצמי העמוק בו אתה נתון, קשה לך לראות אותם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

עכשיו אני בוכה.הכל נכון (כמעט)לא שמח לי בחלקי, קנאה, השוואה, נגטיביזם עצמי עמוק (יש תקופות יותר טובות, עכשיו זו הרעה).המחשבות השליליות שלי על עצמי הן אוטומטיות, חוסר היכולת שלי לומר דבר אוהד על עצמי הוא אובייקטיבי אם אני משווה.להשתמש בצדדים החזקים שלי אני לא יכולה, אין כאלו שאני מעריכה.היה לי מודל אחר לגמרי כדי להחשיב את עצמי שווה, לא הגעתי אליו.אני בתפקוד גרוע עכשיו, אבדן תאבון, צורך לנוח הרבה, הפעילות שלי שואפת לאפס, אנ י עושה התמחות בלעשות כלום. פרט לרגשות התסכול, הכעס, הקנאה יש גם אשם.אשם בגלל העובדה שאני פוגעת במי שהכי יקר לי.ואם אתה חושב שרגשות האשם גורמים לי לעשות משהו שיפסיק את הפגיעה הזו, אז התשובה שלילית. יש לי פטור.אני מסתכלת על האמת, והאמת לאמיתה היא שחצי כוס ריקה.עוד מעט אני ארגיש יותר טוב ואח"כ פחות טוב. נראה לי שאני בעונש, זו אני שמענישה את עצמי.מכל מקום תודה על תשובתך, לי נראה כי אם הייתי 800 לא הייתי כאן.הגיוני שאתה תחשוב אחרת.