זמנים שבהם אני לא "אני"

באופן כללי אני אדם תקשורתי וחיובי ששואף ליצור אינטראקציות חברתיות מגוונות. רוב הזמן אני מוצא את עצמי אומר דברים חכמים, ההומור "יוצא" מתוכי בלי הפרעה, והאנרגיות הולכות בכיוון שאני רוצה שהם יהיו. אך יש זמנים שאני לא יכול להצביע על עקביות באופן שהם באים (לפעמים זה קורה זמן מועט ביום, ואז חודש זה לא קורה. ולפעמים זה חודש שלם שעובר עליי משהו שאין לי מושג מה זה) שקורה בהם מצב שאני לא מבין אותו. לא בא לי לדבר עם אף אחד. אני יעדיף להסתגר לבד בחדר עם המחשב מאשר לצאת עם החברים. אני לא מצליח לדבר על דברים, אין לי מה לומר. הקול שלי (פיזית) ניהיה חלש, אני מנסה לדבר ואומרים לי שלא שומעים אותי, אז אני מרים את הקול ועדיין לא שומעים אותי. זה כמו חלום בלהות שקורה במציאות. ובנוסף אני מוצא את עצמי נכנס למין-לולאה שלילית שכזאת. כי אני קולט מה עובר עליי, אבל אין לי שליטה על זה, ואז זה מלחיץ אותי שמשהו לא בסדר ואז זה מחמיר וכתוצאה מזה אני מעדיף לא ליצור שום אינטראקציה חברתית שתגרום לי להרגיש רע עם עצמי עוד יותר. בזמנים כאלו אני לא מצליח לדבר על הדברים שאני מדבר עליהם בד"כ. הראש שלי ניהיה ריק ממחשבות. פשוט שקט כזה. כמו שלווה, רק שהיא שלילית. כי אני תקוע בה. מה לא בסדר אצלי? למה זה קורה לי? יש משהו שאפשר לעשות?

שלום רפאל, המצב מוכר וניתן לטיפול, אך זהו סימפטום שיכול להתאים להפרעות שונות (לא קשות בהכרח). לא הייתי רוצה להמר על אבחנות דרך האינטרנט וללא אבחון המבוסס על ריאיון מעמיק. אני מעודד אותך, אפוא, לפנות לייעוץ מקצועי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.giditherapy.co.il

אני חושב כמובן לגשת לאיש מקצוע שיעזור עם המצב שאני נתון בו. אך רק רציתי לדעת, האם זה יכול להיות קשור לסוג של חרדה? או דכאון? עברתי הרבה אירועים קשים בילדותי שעדיין משפיעים עלי באופן ישיר או עקיף (בחלומות לפעמים) ועם רובם הצלחתי להתמודד ולגרום להם להעלם. יש קשר בין הדברים?