התקפות זעם

בתי בת ה-19 , בכל פעם שהיא מכירה חבר חדש נכנסת ללחץ . היא מוכנה לשנות את כל לוח הזמנים שלה לטובתו. לנסוע אליו וכו' ואם מעירים לה שזה לא מקובל כך - היא נתקפת זעם ברמות של ... "אז אני עוזבת את הבית". גם עושה לא רק אומרת. התנהגות זו חוזרת על עצמה.כ"כ במהלך ההתקף היא תוקפנית ומסוגלת להרים יד אפילו עלי. אחרי ההתקף היא מבקשת סליחה ומתנהגת כאילו לא קרה דבר. אני נשארת פגועה וקשה לי להתייחס אליה בחיבה. מתגבשת בי טינה ואני מרגישה שאני מתרחקת ממנה. כואב לי העניין שאינני יכולה לעזור לה להמנע מטעויות . אני אוהבת אותה אבל קשה לי מאוד. מה עושים?

שלום יקירה, גיל 19 הוא עדיין חלק מתקופת ההתבגרות והמתבגר רגיש ופגיע מאוד להתערבות של הוריו בחייו האישיים. חשוב מאוד לאפשר גם לילדים קטנים יותר, ובוודאי שלמתבגרים, ללמוד מטעויותיהם ולעמוד מן הצד, גם אם הדבר קשה. במבחן המציאות, את רואה שההתערבות פעלה לרעה. עם זאת, את מתארת תגובה קשה מאוד של בתך ובמידה והתקפי זעם מסוג זה מופיעים גם כשאינך מתערבת בחייה האישיים, יש להציב גבולות ברורים של התנהגות שאת כהורה מוכנה לקבל ובין כאלה שאינך מוכנה לקבל ובוודאי שיש לנקוט סנקציות כלפי אלימות פיזית. בשורה התחתונה, קחי צעד אחד או שניים אחורה מהתערבותך בחיי בתך ומצד שני פעלי ליצירת גבולות ברורים ביניכם ההורים ובין הבת. נראה שטיפול משפחתי של כל בני המשפחה יכול להועיל לשתי הבעיות ואף צפוי שיתוף פעולה גדול יותר מצד בתך אם כל המשפחה תפנה לייעוץ במקום לשלוח אותה לטיפול לבד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

הבן שלי גם מתפרץ אך פחות.לדעתי אל תתערבי בחייה גם אם היא טועה הי תלמד מהטעויות שלה אני דורשת שיתנצל בשעת רגיעה כדאי לדבר על מה שקרה. תמחלי לה היא מתבגרת ולצמוח זה כואב

תודה על המשוב אבל איך לגרום לכך שלא תפגע בעצמה